בתאריך ה-11.11.2014 התקיים הכינוס השני של שדולת העירוניות בכנסת, בראשות ח”כ תמר זנדברג, ח”כ חנא סוויד וח”כ יעקב אשר. הכנס נעשה בשיתוף ‘במקום’ ועסק בהיבטים החברתיים של התחדשות עירונית, בדגש על הקשיים והמורכבויות הכרוכים בשיטת פינוי-בינוי, הרווחת בארץ ככלי לביצוע ההתחדשות העירונית. הוצגו בכנס המלצות ‘במקום’ מתוך דו”ח העמותה העוסק בביצוע התחדשות עירונית בראייה חברתית והוצג גם מתווה ‘במקום’ להצעת החוק “תסקיר חברתי בתכניות התחדשות עירונית”.
מהנאמר בכנס:
יו”ר עמותת “במקום”, נעמה מישר, על ההיגיון המנחה בכתיבת דו”ח ההתחדשות העירונית:
“ביקשנו לשים לב לאנשים החלשים ביותר שלא תמיד נספרים. השוכרים למשל. מדובר בסביבות חיים ותיקות שרובן סביב השיכון הציבורי ואנחנו מבקשים לבחון את הכלי הזה של פינוי בינוי ככל הניתן בראייה חברתית דרך נקודת מבטם של הדיירים. אותן שכונות הן עדות חזקה למדיניות רווחה של המדינה בשלושת העשורים הראשונים שלה ומה שעומד היום על כף המאזניים היא השאלה האם ייעלם ממנו המימד שהמדינה אחראית לתושביה וצריכה לדאוג להם או שהכל מוטל על השוק הפרטי”.
ד”ר יעל פדן, אדריכלית מעמותת “במקום” – על סכנות הפינוי-בינוי:
“החלק הארי של הפרויקט ממומן או מצפה להיות ממומן מהסקטור הפרטי. אין ויכוח שצריך להיות רווח ליזם אבל התוצאה היא שהדיירים מקבלים עדיפות נמוכה מאוד והחשש הוא שפני הערים שלנו ייקבעו על ידי יזמים ויהיה פחות מקום למגוון שכבות של האוכלוסייה. אחד הקשיים האופייניים זה נושא התחזוקה. כאשר מכפילים ומשלשים את כמות הדירות הקיימות והבניין מגיע לגובה של יותר מ-9 קומות, עלויות האחזקה מאמירות למאות שקלים בחודש. אחרי 15-20 שנה המערכות המורכבות מתחילות לדרוש שיפוצים והחלפות בהשקעה שיכולה להגיע לאלפים רבים לדירה […] הסכנה היא שתושבים שגרים בשכונות היום ומעוניינים לגור בבניינים החדשים ימצאו את עצמם עכב יוקר המחיה נאלצים לעזוב את המקום וכך נוצרת ג’נטריפיקציה. סיכוי אחר שאנשים יישארו ולא ישלמו מה שיגרום לבניינים להידרדר. בעיית התחזוקה של הבניינים תחזור בעוד שנים לא רבות”.
עו”ד שרון קרני-כהן מ”במקום”, על הצורך בתסקיר חברתי:
“עדיף לכולנו שהבעיות יעלו ושההתנגשויות יקרו מוקדם ככל האפשר ולא כאשר הפרויקט כבר מתקדם ונוצרות חשדנות וכל צ
ד מתבצר בשלו. לטעמנו צריך לעשות דבר כזה בחקיקה, לדעתנו תפקיד המדינה כאחראית לאינטרס הציבורי וכמי שיש לה ראייה ארוכת טווח תפקידה להתערב ולקבוע זאת בחוק”.
דורית לוי, תושבת שכונת קרית משה ברחובות, על הקשיים של תושבי השכונה אל מול היזמים:
“אנחנו נמצאים בשלב בין הדרה לג’נטריפיקציה. ברחובות איבדנו את כל ההדרים שלנו לטובת מגדלים והגענו לקצה גבולות העיר. נשארו שתי שכונות שיקום ממשלתיות שמצבן הפיזי מוערך בעוד 10-15 שנים לפי קביעת הרשויות מבחינת המצב הפיזי של הבניינים. הבניין של אמא שלי עשוי חול-ים וצדפים, היתה לנו רטיבות ונעלמו לנו קירות. התושבים הם האחרונים שנלקחים בחשבון. כיום אנחנו עומדים מול יזם, עינב יזמות, שהפך את השכונה למיזם ורוצה לעשות ג’נטריפיקציה בתוך שכונת עוני. אנחנו לא מסכימים כי אנחנו חיים שם, אנחנו חיים בתוך קהילה ו60% ממנה הם אתיופים […] מחתימים תושבים אתיופים בכל מיני סיפורי סבתא – תהיה לכם דירה עוד שנה, יתבעו אתכם, אתם האחרונים שלא חתמו. אין אחד שמתנגד אצלנו לפינוי בינוי וכולם רוצים לגור בבניינים ראויים, אבל מה שאנחנו רואים זה את התהליך החברתי המתחייב – איך המדינה מגנה עלינו מפני אותם קניבלים ניאו-ליברליים שבאים השכם וערב לשדוד אותנו. הקהילה צריכה ליווי צמוד. חקיקה תגן עליה מאותם אנשים שהאינטרסים הכלכליים שלהם עולים על האינטרסים האנושיים שלהם. בגלל שאנחנו הקטנים החלשים והבלתי נספרים אנחנו צריכים את העזרה הכי גדולה”.
ח”כ זנדברג על כשלון נסיונות הפינוי-בינוי :
“הכוונה של פרויקטי פינוי-בינוי היא טובה אבל לא אגזים אם אגדיר אותם בינתיים ככישלון מוחץ […]יש בעיות אינהרנטיות בדרך שבה אנחנו תופסים מה זה פינוי-בינוי, מה מטרתו והאם הצורה הנוכחית של ביצועו משיגה את המטרה הזו […] “הבעיה טמונה בכך שפרויקטים של פינוי בינוי הפכו להיות נקודת איזון ששואלת אם יש היתכנות כלכלית, האם יש רווח ליזם ותו לא. פינוי בינוי נהפכה לעסקת קומבינציה כלכלית נקודה. לא נשאלת השאלה שממנה היינו צריכים להתחיל של תועלות מרכזיות – שאלת הקהילה הקיימת שגרה באותו מקום שמועמד להריסה ולבינוי מחדש. מה התועלת ולמה אותם אפילו ההסתכלות דרך המשקפיים של דייר סרבן בלי לשאול את השאלה למה אותו דייר מסרב. איגוד הקבלנים מסר לפני שבועיים שזה לא רציונלי שאדם יסרב לדירה חדשה עם מעלית וחניה. למה שלא ירצה? אולי כי אף פעם לא שאלנו את אותו אדם ולא בדקנו מה הצרכים שלו. אולי אלה אנשים מבוגרים שלא רוצים לבלות את השנים האחרונות באתר בנייה? אולי האדם לא יודע אם העסקה הכלכלית משתלמת, ומה התועלת הציבורית לעיר ולסביבה, האם הפרויקט מוסיף מרחב ציבורי, פתרונות דיור מגוונים או האם לא?”
ח”כ חנא סוויד על הצורך בהסדרת תהליכי פינוי-בינוי ביישובים הערביים:
“ביישובים הערביים אין פתרון אחר מלבד פינוי בינוי. ההיבט הקנייני הוא מאוד מסובך וצריך להיות ריבון, שלא כל אחד יעשה מה שהוא רוצה כי יש פה משפחות שזאת ההשקעה העיקרית שלהן והנכס העיקרי שלהן ולא ניתן להכניס אותן להתעמת עם ספסרים ואנשים שאין להם שום אחריות. צריך להגדיר קו גבול וסמכות שבלעדיה אף אחד לא יכול להיכנס ולפעול, להטעות את האנשים ולגרום להם להפסיד את הנכס שלהם”.
ח”כ עינת גנון, מנהלת אגף התחדשות עירונית במשרד השיכון על ההתחשבות בצרכי התושבים:
“הנושא החברתי הוא החשוב לנו ביותר. אנו בפירוש רואים את בעלי הדירות כאלה שצריך לתת להם את הדגש הרב ביותר. אנחנו לוקחים לכל פרויקט גם יועץ חברתי וגם יועץ לשילוב ציבור. שואלים את האוכלוסייה בנוגע לשטח ציבורי ומה הצרכים שלהם. נכון להיום כל עוד אין לנו תקציבים לעניין אנחנו מסתמכים על הכסף של השוק הפרטי. אני לא חושבת שצריך לקבוע בחקיקה את כל המסמכים וההליכים שצריך להביא לדיון כחלק ממסמכי תכנית. בתכניות שבהן גודל האוכלוסייה עולה פי שלושה או ארבעה אנחנו צריכים להגדיל גם מוסדות ציבור, גם בדיקה תחבורתית ועושים את כל הדברים האלה גם בלי שהם מעוגנים בחקיקה. לא כל דבר צריך לעגן בחקיקה […] בקרוב נפרסם RFI למלכ”רים כדי שיוכלו להתאגד עוד בשלב ראשוני. בנוגע לחשש שמוצעת לדיירם עסקה לא כלכלית – הקמנו שמאי פינוי בינוי שדיירים יכולים לפנות אליו וזה כרגע במימון של משרד השיכון ואנשים יכולים לפנות. בנוסף בחודש הקרוב נתחיל שתי עבודות מאוד משמעותיות בהקשר הזה. פן אחד של הנושא – מדריך תכנון של שכונות פינוי בינוי שאחד ממרכיביו העיקריים יהיה הנחיות חברתיות. פן שני זה הנושא של התחזוקה. אנחנו בוחנים איזה מנגנונים אנחנו יכולים להעמיד לרשות הדיירים כדי שהפרויקט יוכל לממן עבורם את עלויות התחזוקה כי ברור לנו שהמעבר הזה בשביל רוב הדיירים כמעט בלתי אפשרי. יהיה אגף שיתמחה בקשרי דיירים והמטרה היא להצמיח את הפרויקטים מלמטה מבעלי הדירות וכנראה שהם יקבלו סיוע הרבה יותר משמעותי. בשלב ראשון לפחות שהם יוכלו לבחור בעלי מקצוע להסתייע בהם. יש לנו מסלול ניסיוני חדש של בינוי פינוי בינוי כשהממשלה נכנסת בנעלי היזם ומחליפה את כל הסחר בהסכמים שהדיירים חוששים ממנו, ובצדק. אנחנו מקווים שהמנגנון יתפוס תאוצה.”
