English | العربية

מהו תכנון?

1. מהו תכנון?

בכל מקום בו אנו נמצאים, אנו משתמשים במרחב בדרכים שונות. על מנת להבטיח ניצול יעיל של המרחב, יש צורך לתאם בין מגוון השימושים המתקיימים בו, ולדאוג לתשתיות כמו תחבורה, מים, חשמל ועוד. לשם כך מתקיים הליך התכנון ברמות שונות, מתכנון נקודתי ועד תכנון כלל ארצי. הליך זה קובע כיצד ישתלבו השימושים השונים, הלכה למעשה, ונותן מענה לשאלות כגון היכן וכמה ניתן לבנות במרחב נתון, מה נחוץ לשם אישור הבנייה וכיצד ניתן לספק את הצרכים של המשתמשים. בסופו של הליך התכנון מתקבלת תכנית, המורכבת בעיקרה מתשריט (מפה המבטאת באופן גרפי את הוראות התכנית הנוגעת למרחב גאוגרפי נתון), תקנון (הוראות בכתב הקובעות מה מותר ומה אסור לבנות על הקרקע שבתכנית, כיצד לבנות ולאיזה מטרות) ומסמכים נוספים בהתאם לצורך.

2. מהי סביבת התכנון?

התכנון מתבצע לרוב בסביבה חברתית, כלכלית ומשפטית סוערת, שכן הוא עוסק בחלוקת משאבי קרקע ומעורבים בו יחסי כוח וממון, ואינטרסים שונים ומנוגדים. כך, למשל, מינהל מקרקעי ישראל מעוניין לשווק את קרקעות המדינה ולממש אינטרסים לאומיים; הרשויות המקומיות מעוניינות, בין השאר, בתקבולי מס מהקרקע; יזמי הנדל"ן מעוניינים להרוויח; ואילו הקהילות מעוניינות בסביבת חיים המשרתת את צרכיהן. זאת ועוד, לתכניות בנייה באזורים מבוקשים יש ערך כספי רב, ולעתים עומדים מאחוריהן גורמים בעלי עניין, היודעים לתמרן את נבחרי הציבור ולקדם פיתוח של אזורים אלה. מנגד, פיתוח אזורי הביקוש עלול לפגוע בפיתוח אזורי הפריפריה ואזורים מוחלשים. מערכת התכנון מנסה להתמודד עם סוגיות מורכבות אלה.

3. מי מעורב בתכנון?

הגורמים המעורבים בתכנון הם:

  • יזמי התכנית, המבקשים לבנות באזור מסוים והמגישים את התכנית לאישור; 
  • מוסדות התכנון המוסמכים להחליט בעניין התכנית; 
  • התושבים
  • וגופים כלכליים, פוליטיים, חברתיים וסביבתיים להם עניין באזור האמור.

4. מה כולל הליך התכנון?

הליך התכנון המקובל כולל את השלבים הבאים:

  • גיבוש חזון תכנוני: למשל, הקמת שכונה חדשה. 
  • קביעת יעדים: לדוגמא, הגדלת מצאי דירות מגורים ושטחי תעסוקה, העברת כביש בין-עירוני מנקודת מוצא לנקודת יעד, הקמת מתקני נופש, תוספת קומה בבניין, הרחבת דירת מגורים וכיוצא בזה. 
  • סקירת המצב הקיים: אילו שימושים קיימים בשטח ומהם הצרכים, המגמות, הבעיות והאפשרויות. 
  • קביעת הפרוגרמה התכנונית (רשימת דרישות): למשל, הגדרה כמותית של הצרכים שעליהם אמורה לענות התכנית. 
  • בחינת חלופות שונות למימוש הפרוגרמה התכנונית: אי התערבות במגמות קיימות, מתן עדיפות לאינטרס מסוים על פני אחר וכדומה. 
  • בחירת החלופה העדיפה וגיבוש מפות, תשריטים ומסמכים למימושה.

על מנת שלתכנית יינתן תוקף חוקי, יש להעבירה לאישור בהליך סטטוטורי (חוקי), על פי חוק התכנון והבנייה. לעתים, מסתפקות הרשויות בהכנת תכנית אב בלבד, דהיינו – תכנית עקרונות רעיונית ללא מעמד סטטוטורי מחייב.

5. כיצד מתבצע ההליך הסטטוטורי?

ההליך הסטטוטורי לאישור תכנית מורכב משלבים עוקבים:

  • התכנית מוגשת למוסדות התכנון (ראו פירוט למטה). 
  • מוסד התכנון המוסמך לאשר את התוכנית, דן בה ומחליט אם להפקידה לעיון הציבור או לדחותה. 
  • לפני תקופת ההפקדה, חובה על יזם התכנית לפרסמה בעיתונים, בלוחות- מודעות ובשלטים באתר התכנית. 
  • בתקופת הפקדה בת 60 יום, יכול הציבור לעיין בתכנית ולהגיש התנגדויות, בכלל זה הצעות לשיפור או לשינוי. 
  • עם סיום תקופת ההפקדה, מוסד התכנון המוסמך שומע את המתנגדים, ודן בהתנגדויות. 
  • לאחר שמיעת המתנגדים, עומדות בפני מוסד התכנון שלוש אפשרויות: לדחות את ההתנגדויות ולאשר את התכנית ללא שינויים; לאשר את התכנית בהתאם לשינויים הנובעים מההתנגדויות; לדחות את התכנית בעקבות ההתנגדויות. 
  • תכנית שאושרה מקבלת תוקף סטטוטורי מחייב ומתפרסמת ברשומות.

6. ההליך הסטטוטורי בישראל מחולק לשלש רמות: ארצית, מחוזית ומקומית.

בנוסף, קיימות במערכת התכנון גם מספר ועדות נושאיות כגון: ועדה למימי חופין, ועדה לתשתיות לאומיות, ועדה לקרקע חקלאית ושטחים פתוחים ועוד. ככלל, כל תכנית צריכה להתאים לתכנית הגבוהה ממנה בהיררכיה.

רמת התכנון: ארצית.
מוסד התכנון / המוסד המאשר: ממשלה.
סוג התכנון: תכניות ארציות: נושאים ברמה הארצית, כגון הסדרת תכנון התשתיות הארציות; שימור טבע, יער וחוף; פריסת האוכלוסייה והיישובים בשטח המדינה.

רמת התכנון: מחוזית.
מוסד התכנון / המוסד המאשר: מועצה ארצית לתכנון ובנייה, המורכבת מנציגי משרדי ממשלה, נציגי רשויות מקומיות ונציגי מגזרים מהציבור.
סוג התכנון: תכניות מחוזיות: תכניות לששת המחוזות במדינה, הקובעות את שימושי הקרקע בכל מחוז.

רמת התכנון: מקומית.
מוסד התכנון / המוסד המאשר: ועדה מחוזית: מורכבת מנציגי משרדי ממשלה, נציגי רשויות מקומיות, נציג מקצועי – אדריכל, מהנדס או מתכנן, ונציג הגופים הציבוריים העוסקים בשמירה על איכות הסביבה.
סוג התכנון: תכניות מתאר מקומיות: קובעות את פירוט שימושי הקרקע בתחום עירייה או רשות מקומית.

תכניות מפורטות: קובעות בפירוט כל מה שנוגע לביצוע הפרויקטים המתוכננים לבנייה.

מוסד התכנון / המוסד המאשר: ועדה מקומית/מקומית מרחבית: מורכבת ממועצת הרשות המקומית. במקרה בו מרחב התכנון כולל מספר רשויות מקומיות, מורכבת הוועדה מנציגי הרשויות ונציגי שר הפנים.
סוג התכנון: היתר בנייה (רישיון לבנות. ההיתר ניתן על ידי הוועדה המקומית, או רשות הרישוי מטעמה. הבנייה מותרת אך ורק לאחר קבלת היתר בנייה שיינתן בהתאם למה שנקבע בתכנית) והיקף מוגבל של תכניות מפורטות.

7. מיהו היזם?

יזם של תכנית מתאר ארצית או מחוזית – הוא גוף ציבורי, כגון: גופים האחראיים על תשתיות, רשויות מקומיות, משרד הבינוי והשיכון, גופי טבע וייעור וכיו"ב, שנושא התכנית בתחום אחריותם.
יזם של תכנית מתאר מקומית או של תכנית מפורטת יכול להיות גוף ציבורי או גוף פרטי (ובכלל זה התושבים), שיש לו עניין בקרקע.

8. מהם היתרונות והחסרונות בהליך התכנון?

יתרונות:

  • התכנון מארגן את המרחב, ומאפשר, למשל, תיאום בין בנייה למטרת מגורים לבין הקמת תשתיות, כגון קווי ביוב, בתי ספר, וכדומה. 
  • התכנון אמור לענות על צרכים עתידיים, באופן שישרת טוב יותר את הפרט; ימנע פגיעה בערכי טבע; יבטיח שטח לצרכים עתידיים, וכדומה. 
  • ההליך הסטטוטורי אמור להתנהל לפי כללי מנהל תקין, בהגינות, בשקיפות, תוך שמיעת כל הגופים המעורבים, והוא כפוף לביקורת שיפוטית. 
  • תכנית שעברה הליך סטטוטורי מסדירה באופן חוקי את הזכויות והחובות הקשורות לבנייה בקרקע.

חסרונות:

  • התכנון הסטטוטורי עלול להגביל דינמיות הנובעת מצרכים משתנים. תכנית שתוכננה ואושרה בהליך סטטוטורי בנקודת זמן בעבר לא בהכרח מתאימה למציאות בהווה, אף לא בעתיד. אולם ההליך הסטטוטורי, מטבעו, הוא הליך ארוך ומורכב שמקשה על שינוי. 
  • התכנון הסטטוטורי קובע זכויות בנייה ובכך משפיע על הערך הכלכלי ועל שימושי הנדל"ן של הקרקע. לעתים גורמים פרטיים מנצלים את הליך התכנון על מנת לקדם אינטרסים שלהם על חשבון אינטרסים ציבוריים. 
  • הליך התכנון הסטטוטורי משפיע על חיי התושבים באזור התכנון, אולם למרות זאת אינו נגיש ואינו ברור. התושבים עלולים לגלות את השלכות התכנון עליהם בשלב מאוחר מכדי להשפיע על התכנית. 
  • יש שהתכנון הסטטוטורי אינו מתחשב בצרכים וברצונות של תושבים העלולים להיפגע מהתכנית. 
  • בפועל, התכנון משרת, במקרים רבים, קבוצות חזקות באוכלוסייה, ולא אחת מפלה ומנציח פערים חברתיים וכלכליים.

9. איך משפיעים על הליך התכנון?

המסלול הקבוע בחוק:
הגשת התנגדות לתכנית; אם נדחית ההתנגדות, ניתן במקרים מסוימים להגיש ערר עפ"י חוק התכנון והבנייה; לאחר מיצוי אפשרויות אלו, ניתן להגיש עתירה לבית המשפט.

פעילות ציבורית:

איסוף מידע, פנייה למקבלי ההחלטות, משלוח מכתבים, שימוש באמצעי התקשורת, ארגון הפגנות, פעילות פוליטית ופנייה לארגונים העוסקים בתכנון או בסביבה.התארגנות התושבים לשם הגשת תכנית הנוגעת לסביבת מגוריהם.