English | العربية

אש-שייאח- כרטיס שכונה

יוני 2014

רקע על השכונה

שכונת אש-שייאח שוכנת במרכז ירושלים המזרחית, על מדרונותיו המזרחיים והדרומיים של ג'בל אז-זייתון (הר הזיתים) היורדים בתלילות לכיוון אחד היובלים של ואדי אנ- נאר (נחל הקדרון), המכונה ואדי עבדאללה. השכונה הקטנה משתרעת מקצה בית הקברות היהודי במערב עד לגבול המוניציפאלי של העיר ומכשול ההפרדה במזרח, ומדרך יריחו (שכבר לא מובילה ליריחו בגלל מכשול ההפרדה) בדרום, עד לדרך אש-שייאח בצפון, בקטע הדרך הפונה מערבה ומפריד בין אש-שייאח לשכונת אט-טור.

השכונה יושבת על קרקע שהייתה שייכת בעבר לכפר סילוואן, בסמוך לגבולותיו עם אדמות אט-טור ואבו דיס. במהלך השנים, התיישבו במקום בעלי הקרקע המקוריים לצד משפחות חברוניות שקנו אדמות מאנשי סילוואן. כבר בשנות ה- 70 של המאה הקודמת החלה להתפתח במקום שכונת מגורים משמעותית, מכל שלושת צדי ערוץ ואדי עבדאללה (צפון, מזרח ומערב). הבתים אמנם נבנו בתחילה בצמוד לדרכים הראשיות, כנהוג בפיתוח כפרי-פרברי, אך שאר האדמות נותרו כעתודת הקרקע לפיתוח עתידי. עתודה זו עמדה בעיקר פנויה עד שנות ה- 90, אך כיום היא מובנית ברובה. ואולם, לפי תוכניות מאושרות, כל העתודה ואף יותר מיועדת להרחבה עתידית של בית הקברות היהודי. ובפועל, מצב זה מגביל את התפתחות השכונה ומשפיע על כמעט שליש מתושבי השכונה באופן ישיר, ועל תושבי השכונה כולה באופן עקיף.

תוכנית מתאר עמ/9 לאגן החזותי של העיר העתיקה (שאושרה ב- 1977), היא התוכנית הישראלית הראשונה שייעדה את חטיבת הקרקע להרחבה של בית הקברות. אחריה, התוכנית השכונתית, שאושרה בתחילת שנות ה- 90, שיפרה את המצב רק במקצת תוך שהיא שחררה מעט מאוד מן הקרקע לצורכי השכונה. ולבסוף, תוכנית המתאר ירושלים 2000 (הממתינה להפקדה) סתמה את הגולל על עתיד השכונה בכך שלא הוצע במסגרתה תיקון לעובדה שעתיד השכונה, לפי התכנון הישראלי, להפוך לעיר מתים. אין ספק כי זהו הנושא המעיק ביותר על חיי היום יום בשכונה.

ייעודי קרקע מול שימושים בתוכניות מאושרות- אש- שייאח

ייעודי קרקע מול שימושים בתוכניות מאושרות- אש- שייאח

נאבקים ברוע הגזירה

תושבי אש-שייאח אמנם נאלצו לחיות שנים רבות עם המצב האבסורד ששכונתם המתפתחת נידונה להיות שכונת מתים, אך הם אינם מקבלים את רוע הגזירה. בעשורים האחרונים, החלו חלק מתושבי השכונה לנסות ולשנות את ייעוד הקרקע. מדובר אמנם בניסיונות מזעריים אך היתה תקווה ליצירת תקדים. בשנת 1995 אושרה תוכנית (מס' 4684) על דונם אחד של קרקע בחלק של השכונה המרוחק ביותר מבית הקברות הקיים. במסגרת תוכנית זו שונה יעוד הקרקע מבית קברות למגורים. אך למרות זאת, לא הייתה בכך בשורה. במהלך שנות ה- 2000 הוגשו שלוש תוכניות, אחת מהן על כ- 15 דונם, אך הן נתקעו בסבך הביורוקרטיה והאטימות וגרמו ככל הנראה לרבים אחרים להימנע מהניסיון לשנות את יעוד הקרקע. במהלך ההתדיינות בוועדות התכנון, הוצגו ראיות לטובת מגישי התוכניות, וביניהם: מכתב מיושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה על כך שכנראה נפלה טעות בתוכנית המתאר ירושלים 2000 וגם מכתב מוקדם יותר מהממונה על בתי הקברות מטעם משרד הפנים אשר לפיו אין למשרד עניין בשטח. למרות זאת, שתי התוכניות הקטנות נגנזו לבסוף, בין היתר כיוון שהתושבים הותשו, בעיקר מבחינה כלכלית. התוכנית הגדולה הגיעה לפתחו של בית המשפט ואושרה לבסוף במהלך 2013. כל שנותר הוא לקוות כי בהצלחה זו טמון סימן לבאות, שהרי כ- 75 דונם עדיין נמצאים ביעוד לבית קברות, בלב ליבה של השכונה.

מידע נוסף: