English | العربية

ג'בל אל-מוכבר- כרטיס שכונה

יוני 2014

רקע על השכונה

שכונת ג'בל אל-מוכבר נמצאת על המדרון הצפוני של ההר התוחם מדרום את האגן החזותי של העיר העתיקה. השכונה בנויה משלוש שכונות משנה (חי עבידאת, חרבת אחמד אס סחורי וחי אל-פארוק) היושבות על שלוחות הפונות אל עבר העיר העתיקה. בין ג'בל אל מוכבר לבין העיר העתיקה נמצאת סילוואן, על כל שכונות המשנה שלה, כאשר אפיק ואדי אנ-נאר (נחל הקדרון), וטיילת שרובר המשקיפה עליו, מהווים את הגבול הצפוני של השכונה. הגבול הדרומי של ג'בל אל-מוכבר נושק לטיילת גולדמן, בסמוך לנקודה בה ממוקם מטה האו"ם (בעבר משכנו של הנציב העליון הבריטי). ממערב (ודרום מערב) נמצאת השכונה הישראלית תלפיות מזרח, שנבנתה אחרי 1967 בחלקה על קרקע שהופקעה מתושבי ג'בל אל-מוכבר. שכונת אס-סוואחרה, שהיא חלק בלתי נפרד מהמרחב התפקודי הרציף של ג'בל אל-מוכבר, נמצאת ממזרח (ודרום מזרח).

שכונת ג'בל אל-מוכבר קשורה למסורות של שלוש הדתות המונותאיסטיות. עבור היהודים זהו ההר בו נפרד אברהם מנעריו בדרכו להר המוריה לעקוד את בנו יצחק. עבור הנוצרים ניצב על הר זה ביתו של הכהן הגדול, כיפא, בו החליטה מועצת הסנהדרין להסגיר את ישוע לרומאים. ואילו עבור המוסלמים זהו המקום אליו הגיע בשנת 640 לספירה הכובש המוסלמי עומר איבן אל-חטאב. מהר זה ראה לראשונה איבן אל-חטאב את ירושלים במלוא תפארתה וקרא: "אללהו אכבר!", ואכן שמו של ההר משמר קריאה זו. שמה של שכונת המשנה חי אל-פארוק משמר אף הוא את הזיכרון של אותו אירוע, כיוון שאל-פארוק (הנבחר) הוא איבן אל-חטאב. שכונת המשנה חרבת אחמד אס-סחורי נקראת על שם מיסד השבט הבדואי אס-סוואחרה, ובשוליה נמצא בית הקברות העתיק של אס-סוואחרה אל-ע'רבייה  (המערבית). חי עבידאת נקראת על שם אחת ממשפחות השבט, שהתיישבה במקום וחיה בו עד היום.

בשכונת ג'בל אל-מוכבר חלות מגבלות הבנייה שנקבעו בתוכנית לאגן החזותי של העיר העתיקה (עמ/9) לשם שמירת המראה ההיסטורי של האזור. כתוצאה מכך רוב שטח השכונה מיועד להישמר כשטח נוף פתוח, שאסורה בו כל בנייה, ובמקבצי הבתים הקיימים נקבעו זכויות בנייה נמוכות.

התנחלות נוף ציון

בלב שכונת ג'בל אל-מוכבר, בעמק שבין חי עבידאת לחי שקיראת (תת שכונה של אס סוואחרה) נבנתה ההתנחלות נוף ציון. התוכנית להתנחלות פרוסה על שטח של 134 דונם, אשר רק 50 דונם מתוכם היו במקור בבעלות יהודית. בשנות ה 1980- ניסתה חברת "דיגל" בבעלות הקבלן אייבי לוי לאשר בנייה של כ- 200 יח"ד על הקרקע שבבעלותה. סוגיית הבעלות על הקרקע נידונה בבית המשפט, וכעבור חמש שנים הוכרע לטובת החברה. במשך כמה שנים פעלה החברה לאישור התוכנית אך ללא הצלחה. העזרה, הלא צפויה, הגיעה ממקום אחר. לתקופה קצרה במהלך שנות ה- 1990 הוקמו וועדות לאישור מהיר של תוכניות גדולות למגורים, במטרה לספק מגורים לגלי העלייה הגדולים ממדינות חבר העמים. ועדות אלו אישרו עבור ההתנחלות תוכנית אינטנסיבית מזו שבקשה חברת דיגל להעביר במקור, ואפשרה את בנייתם של כ- 350 יח"ד, שטחי ציבור, דרכים ומתחם למלונות. התוכנית קבעה בנייה של בניינים בני 6 קומות 3) זקופות ו 3- מדורגות על המדרון) ב- 130 אחוזי בנייה, וכל זאת בצמוד לבתי התושבים הפלסטינים שלהם מותרת בנייה בשתי קומות, ב- 25 אחוזי בנייה בלבד.

כדי לאפשר בנייה אינטנסיבית מעין זו בהתנחלות, הוסיפה עיריית ירושלים ל- 50 הדונם של חברת "דיגל" עוד שטח של כ- 65 דונם, אותו הפקיעה מתושבי ג'בל אל-מוכבר הפלסטינים. המתחם שיועד למלונות אושר במקביל, ובתוכנית נפרדת, על  19הדונם הנותרים ואשר הופקעו זה מכבר (לאחר מלחמת 1967). בשנת 2005 החלה בניית השלב הראשון של ההתנחלות שכללה 91 דירות, ועד מהרה "זכתה" שכונת ג'בל אל-מוכבר בכניסה מסודרת עם כיכר ומדרכה. ההתנחלות שווקה ליהדות התפוצות כשכונה סגורה ומגודרת, למרות שעל פי התוכנית שטחי הציבור בה אמורים היו לשמש את כלל תושבי ירושלים, כולל התושבים השכנים מג'בל אל-מוכבר. הדירות לא נמכרו בקצב המתוכנן וחברת "דיגל" נקלעה לחובות ונאלצה למכור את הפרויקט יחד עם הדירות שלא נמכרו, ועם השטחים הנוספים המתוכננים. סערה התעוררה כשיזם פלסטיני הגיש את מועמדותו למכרז. פעילי ימין מחו וניסו למנוע מהבנק המממן לאשר את העסקה ובמקביל ניסו לארגן קבוצות רכישה ישראליות. ככל הידוע לנו הפרויקט לא נמכר עדיין. אך רוב הדירות הבנויות מאוכלסות בישראלים המשתייכים לציבור הדתי הישראלי, ולא רק ליהודים מחו"ל.

מידע נוסף: