English | العربية

ואדי אג'-ג'וז- כרטיס שכונה

יוני 2014

רקע על השכונה

אזור ואדי אג'-ג'וז נמצא מצפון לעיר העתיקה, והוא גובל ממזרח באס-סוואנה ובהר הזיתים, מצפון ומצפון-מערב באש-שיח ג'ראח, וממערב הוא צמוד לקו הפסקת האש, אשר חילק את ירושלים בשנים 1949-1967 בין ישראל לירדן (הקו הירוק). האזור מורכב ממספר שכונות משנה: במזרח שכונת ואדי אג'-ג'וז עצמה היושבת באפיק צפוני של ואדי אנ-נאר (נחל הקדרון), בצפון-מערב שכונת אל-חוסייני (לימים המושבה האמריקאית), בדרום-מערב שכונת אל-מסעודייה (מוסררה המזרחית) ובמרכז שכונת באב אס-סאהרה (השכונה שמחוץ לשער הפרחים). באזור ואדי אג'-ג'וז מתרכזים החיים המסחריים התעסוקתיים והתעשייתיים של ירושלים המזרחית, והוא מכונה מרכז עסקים ראשי (מע"ר) מזרח.

במחצית השנייה של המאה ה- 19, לפני שהחלה תנופת הבנייה באזור, היו בשטח רק מספר בתי קיץ של משפחות פלסטיניות עשירות (אחד מהם נמצא בתחום מוזיאון רוקפלר של היום). כשהחלה הבנייה מחוץ לחומות העיר העתיקה, הפכו באב אס-סאהרה, מוסררה וואדי אג'-ג'וז ליעדים מבוקשים עבור אנשים ממעמד כלכלי-חברתי בינוני, בעוד המשפחות האמידות )משפחות אל-חוסיייני ונוסייבה( התיישבו במושבה האמריקאית. במקביל לעליה במספר מבני המגורים באזור, נבנו גם בתי המלאכה הראשונים מחוץ לעיר העתיקה, בעיקר בשטח הפתוח בוואדי אג'-ג'וז. בשנת 1949 חילק קו הפסקת האש את שכונת מוסררה הוותיקה כשבמרכזה השתרע שטח ההפקר.

עירוב שימושים בין עסקים למגורים הוא מאפיין עיקרי של האזור כולו. הודות למיקומו המרכזי משמש האזור גם כמרכז חברתי ותרבותי של ירושלים המזרחית, וזאת למרות שטרם זכה לפיתוח הראוי. על המבנים החשובים של האזור נמנים התאטרון הלאומי הפלסטיני אל-חכוואתי, מלון אמריקן קולוני, האוריינט האוס ומכללת הינד אל-חוסייני (במושבה האמריקאית), כמו גם המבנה ההסטורי של מוזיאון רוקפלר, גן הקבר, בית הקברות המוסלמי מול באב אס-סאהרה (שער הפרחים), מסגד סעד וסעיד, ועוד. על אף ההזנחה הרווחת בו זוכה האזור לתיירות רבה.

סכנת חיים בשל תכנון לקוי

עמוק בתוך חלקה המזרחי של שכונת ואדי אג'-ג'וז ממוקמים שלושה מתחמים המיועדים על פי תוכנית המתאר המפורטת 2639 (שאושרה בשנת 1984) כשטחים ציבוריים פתוחים (שצ"פים). על המתחם בבעלות הווקף, העומד פנוי, ניסתה קבוצת תושבים לקדם בנייה של מעונות סטודנטים, לאור הקרבה לאוניברסיטה העברית. הניסיון לא צלח, בין היתר בגלל ההתנגדות של רשות הטבע והגנים שכללה את המתחם בתוכנית ההכרזה של הגן הלאומי הסמוך "עמק צורים". בשני המתחמים הנוספים ישנם אזורי מגורים צפופים בשטח כולל של כ- 15 דונם. בתי המגורים במתחמים אלו נבנו בהדרגה במהלך עשרות שנים, מלפני 1967 ועד היום, ולמרות שאין להם מעמד סטטוטורי הם משתלבים לחלוטין ברצף הבנוי של השכונה. המבנים נבנו באופן אינטנסיבי ומסודר, בהתבסס על חלוקה לחלקות קטנות, כמקובל באזורי פיתוח עירוניים. יתרה מזאת, בעבר שינו רשויות התכנון את הייעוד של חלק מהמתחם (0.6 דונם) ואישרו בו ייעוד קרקע לבנייה למגורים. אישור זה משתלב עם המגמה הקיימת בשטח, לפיה השטח בנוי בפועל ולפיכך רצוי להסדירו באופן פורמאלי למגורים.

משפחת סידרייה מתגוררת במתחם המזרחי מבין השלושה, סמוך לשטח בו ניסו ללא הצלחה קבוצת התושבים לקדם את הבנייה של מעונות הסטודנטים. אב המשפחה נפגע בתאונת דרכים ונותר משותק בכל גופו. המשפחה כולה סובלת קשות מחוסר ההסדרה של סביבת מגוריה, על כל המשתמע מכך, לרבות היעדר דרך גישה סטטוטורית לביתם. לעובדה זו השלכות רבות: מצבה הפיזי של הדרך ירוד מאד והיא עתירת בורות ומהמורות, לאורכה לא קיימת תאורה ואין פינוי אשפה. הנסיעות היומיומיות לקבלת הטיפול הרפואי הנדרש מתנהלות על גבי כביש הגישה המסוכן והצר, והיעדר התשתיות והשירותים חיוניים האלה גורם לסכנת חיים של ממש. לאחר מאבק ממושך הצליחה המשפחה להביא לכך שתותקן תאורה מינימלית ברחוב.

מידע נוסף: