English | العربية

עתירה לבג"ץ: פתרונות מיגון מיידיים לכפרי הבדווים בנגב

עתירה, יולי 2014

תושבי כפרים בדווים בנגב, בהם כפרים מוכרים וכפרים לא מוכרים, יחד עם שורה של ארגונים מהנגב וארגוני זכויות אדם, הגישו בשיא המלחמה בעזה (מבצע "צוק איתן") עתירה דחופה לבג"ץ בדרישה לדאוג למיגון ביישובים אלה. העתירה נידונה ב 17.7.2014 בפני השופטים דנציגר, זילברטל וסולברג.

 ביולי 2014 הוגשה עתירה דחופה לבג"ץ בדרישה לספק פתרונות מיגון מידיים לכפרים הבדווים בנגב, מוכרים ובלתי מוכרים, בהם מתגוררים כ- 100,000 תושבים. בפרט, דורשים העותרים הצבת מיגוניות ניידות בכפרים, לצד היערכות להקמת מרחבים מוגנים.

את העתירה הגישו עורכי הדין עאוני בנא ונסרין עליאן מהאגודה לזכויות האזרח, בשם תושבי כפרים – בהם עומאר אלוקילי מהכפר הלא מוכר עוג'אן, דודן של הילדות מראם ואסיל אלוקילי שנפגעו מירי רקטה, וכן בשם'במקום', המועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב, ארגון רופאים לזכויות אדם, פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי והאגודה לזכויות האזרח.

בעתירה מצוין, כי אף שתושבי הכפרים הבדווים מתגוררים בטווח סכנה מידית לפגיעת רקטות מרצועת עזה, אין בהם תשתית קבועה של מרחבים מוגנים, וגם לא מיגוניות ניידות או אמצעי מיגון זמניים אחרים. זאת, בשעה שרבים ממבני המגורים בכפרים הם מבנים ארעיים, לרוב פחונים וצריפים, שאינם יכולים לספק הגנה. בתקשורת דווח, כי הכפר עוג'אן, בו מתגוררות האחיות שנפגעו, הוגדר על ידי צה"ל כ"שטח פתוח". בימים האחרונים אירעו כמה נפילות בתחומי כפרים לא מוכרים.

בשנים האחרונות, פנו תושבים וארגונים שונים שוב ושוב אל משרד הביטחון ופיקוד העורף בדרישה לפעול למיגון הכפרים. רבים מהמכתבים לא נענו. באחת התשובות שנמסרו, במענה לפניית רופאים לזכויות אדם ב- 2009, נמסר כי נערכות פעולות שונות להסברה בקרב התושבים, אולם אין כוונה להוסיף אמצעי מיגון ביישובים הבדואים מלבד רהט.

לדברי עו"ד נסרין עליאן מהאגודה לזכויות האזרח, "עצוב לומר כי הכתובת היתה על הקיר. עשרות אלפי תושבי הכפרים הבדווים בנגב אינם מוגנים בשום צורה מירי הרקטות מעזה. הצבת מיגוניות ניידות יכולה גם כעת להציל חיים".

לעתירה: http://www.acri.org.il/he/wp-content/uploads/2014/07/hit5019.pdf

בג"ץ 5019/14

עדכון – יולי 2015

המדינה הציגה "תוכנית למיגון האוכלוסייה הבדואית מפני טילים" שעיקרה: הכנת תכניות פרטניות לרשויות, הכשרות מקצועיות לגורמי מקצוע ברשויות הבדואיות, תכנית אימונים מתאימה בפיקוד העורף ורשת החירום הלאומית, שינוי ארגוני בגדוד הבדואי, הכנסת מערכת GIS לכפרים המוכרים, הכשרה והקמה של יחידות סיוע עצמי (סע"ר), שיפורים במערך ההתרעה הקיים, הקמת מחסני חירום מרחביים על בסיס שקי חול ובשילוב עם גלילי בטון, והכל בהתאם לשיקולים שיפורטו להלן. בנוסף, נאמר בהודעה, כי ניתן יהיה להציב סוללות כיפת ברזל בהתאם לשיקולים עניינים של המשיבים.

עוד מפרטת המדינה כי בסיס תוכנית זו שלושה שיקולים מרכזיים, שהובאו בחשבון במסגרת גיבושה: רמת סיכון- הטענה שהכפרים לא בטווח של 40 ק"מ מעזה ולכן רמת הסיכון שלהם נמוכה, פערי מיגון- בכפרים חסרים מיגון כמו לשאר ה-2% מכלל אוכלוסיית ישראל. גם קושי בהצבת מיגון בשל העדר תשתיות ; שיקול תקציבי – בשל העדר תקציב ועלויות גבוהות של מיגון אין כרגע אפשרות לממש תוכנית זו.

תגובת הארגונים לתשובת המדינה התבססה בעיקר על העובדה שאין בהודעת המדינה התייחסות לסעד השני בעתירה : קביעת נוהל קבוע ושוויוני לעניין הקמתם של מרחבים מוגנים בכפרים. כמו כן אין בה התייחסות לטענות באשר לאפליית הכפרים ותושביהם לעומת אוכלוסיות ואתרים אחרים בסוגיית אספקת אמצעי מיגון. למעשה, אין בהודעה כל תוספת או חידוש משמעותי מעבר למה שנכתב ונאמר על-ידם בתגובתם מיום 17.7.2014 ובדיון שהתקיים באותו יום בעתירה.

בתשובת הארגונים פורטה התייחסות ותקיפה לכל אחד מהשיקולים:

רמת סיכון לפחות – כ-20 אלף תושבי הכפרים חיים בטווח של 40 ק"מ. ממדי המלחמה ואמצעיה משתנים ממלחמה למלחמה ולכן רמת הסיכון גם משתנה. רמת הסיכון בהעדר כל מיגון שהיא הינה יותר גדולה ממקומות שהם מרוחקים מ40 ק"מ אך יש להם מיגון ולו בסיסי. העדר מיגון- כלל ה-100 אלף תושבים נכללים בתוך ה-27% מכלל תושבי המדינה שאין להם מיגון, ויתרה מזאת כ90% מהכפרים והרשויות הערביות בכל הארץ אין מקלטים ציבורים. שיקול תקציבי- משקלם של שיקולים אלה אינו יכול להיות גדול כאשר הן נצבות מול זכויות יסוד כמו הזכות לחיים ולשלמות הגוף.

הועלו גם מספר טענות לגבי התוכנית עצמה:

התכנית אינה כוללת הקמה של מערך מרחבי מיגון פיזיים, אשר ביכולתו לספק הגנה אמיתית על חיי האדם בעת מלחמה ובעת נפילת טילים בלב אוכלוסייה אזרחית. התכנית המוצגת בהודעה לוקה בחוסר בהירות, וכי חלקים גדולים ממנה לא ברורים ו/או לא ישימים; הפתרון של מחסני חירום מרחביים, שיחולקו לפי אזורים גאוגרפיים ויוקמו על בסיס הערכת מצב במהלך שעת חירום, אינו מספק הגנה על הזכות לחיים ולשלמות הגוף.

לבסוף גם חודד שעניינה של עתירה זו הינה ב בזכות לחיים ולשלמות הגוף, וכי קיימת הפרה חמור בזכות לשוויון בהגנה על חיי הכפרים, וכי בהתנהלות והחלטות המדינה אינם נופלים בגדר מתחם הסבירות.

דיון בעתירה יתקיים ביום שני, 7.7.15