English | العربية

פסק דין תקדימי – ביטול תכניות וד"ל בירושלים בשל התעלמות מדיור בר השגה

הודעה לעיתונות, 21 בנובמבר 2014

ביהמ"ש קבעשתי תוכניות וד"ליות בירושלים בוטלו בשל התעלמות הוועדה מסעיפי החוק בעניין דיור בר השגה

לפני כשנתיים עתרה הקואליציה לדיור בר השגה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים נגד הוועדה לדיור לאומי במחוז ירושלים, בעניין שתי תכניות לדיור לאומי בשכונת מלחה ובשכונת משואה בירושלים, שקודמו במסלול של חוק הוד"לים. בעתירות נדרש בית המשפט לחייב את הוועדה לדון מחדש בכל אחת מהתוכניות ולהפעיל את סמכותה ליעד קרקע לדיור בר השגה – דיור להשכרה במחיר מפוקח לזכאים. העותרים ביקשו מבית המשפט באופן תקדימי, לבחון את האופן בו מפרשות ומיישמות הוועדות לדיור לאומי ברחבי הארץ את הוראות החוק בדבר דיור בר השגה.זאת לאור התעלמותן הגורפת של הוועדות עד כה מסמכותן לייעד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה.

בעתירות אותן הגישו האגודה לזכויות האזרח, במקום – מתכננים למען זכויות תכנון, האגודה לצדק חלוקתי ואיתך – מעכי, החברים בקואליציה לדיור בר השגה, דרשה הקואליציה לשוב ולדון בתוכנית להקמת 397 יחידות דיור בשכונת מלחה בעיר (תוכנית מס' 12736 – מורדות מלחה),ו-460 יח"ד בשכונת משואה (תכנית 12032 – מורדות משואה) ולהורות לוועדה לייעד קרקע בתכנית לדיור בהישג יד להשכרה, וכן להעמיד את גודלן של יחידות הדיור הקטנות בתכנית על 75מ"ר לכל היותר, כהוראות החוק.

בית המשפט לעניינים מינהליים (השופט ארנון דראל) קיבל הבוקר את העתירות וקבע כי על הוועדה לדיור לאומי לשוב ולדון בתכניות. בין היתר פסק בית המשפט כי נימוקי הוועדה שלא להפעיל הסמכות לא היו מבוססים על תשתית עובדתית משכנעת אלא על הנחות חסרות ביסוס של חברי הוועדה, וכי בכך חטאו חברי הוועדה לתכלית החוק, שהיא לא רק האצת התכנון אלא גם קידום בניה של דיור המותאם למשפחות מעוטות הכנסה וזוגות צעירים. כמו כן פסק בית המשפט כי הוראות בנוגע לדיור בהישג יד צריכות למצוא מקומן בתכנית עצמה, ולא ניתן לתקן את הפגם באמצעות הוראות שיוכנסו בשלב השיווק, כפי שהציעה המדינה.

בית המשפט אף דחה את טענת המדינה לפיה אין מקום לייעד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה כל עוד לא נקבעו הכללים לפיהם ישווקו יחידות הדיור.

בנוסף, חייב בית המשפט את המדינה בהוצאת משפט בסך 40,000 ש"ח.

כזכור, חוק הליכי תכנון ובניה להאצת הבניה למגורים (חוק הוד"לים) הוצע על ידי הממשלה במטרה לתת מענה למצוקת הדיור בישראל. נוסח החוק ספג ביקורת ציבורית נוקבת, בטענה שהוא אינו נותן מענה לכלל שכבות האוכלוסייה, והחשש היה שיקודמו דרכו שכונות לאוכלוסיות אמידות בלבד. לאור הביקורת הציבורית, ובזמן המחאה החברתית, שונה נוסח החוק, ונוספה בו סמכות תקדימית לייעד במסגרת הוד"לים קרקע לדיור בהישג יד להשכרה בהתאם לכללים שייקבעו את מחיר ההשכרה, תנאיה והזכאים לה. הממשלה ויו"ר הוועדה, ח"כ כרמל שאמה הכהן, התחייבו אז, כי השינוי בחוק אינו רק בגדר כותרת ריקה מתוכן או ניסיון להשקיט את הביקורת הציבורית. אלא שלאחר מכן התברר שהממשלה התעלמה לחלוטין מסמכות זו והפכה אותה לאות מתה. עד היום אף תכנית לדיור לאומי לא ייעדה ולו דירה אחת לדיור בהישג יד להשכרה.

בית המשפט קיבל בנוסף עוד שתי עתירות. האחת של ועד פעולה של תושבי משואה, שיוצג ע"י עו"ד גלעד ברנע, והשנייה – של עמותת תנו לחיות לחיות, שיוצגה ע"י עו"ד יוסי וולפסון, שעסקה בפגיעה בבעלי החיים בגן החיות התנ"כי.

 לקריאת פסק הדין במלואו