English | العربية

משיתוף ציבור לשותפות אזרחית – כמה מחשבות על זכויות תכנון

מאת: אדר' מיכל בראייר, חברת ועד מנהל

יוני 2016

שיתוף הציבור בתהליכי תכנון עירוני הפך בעשורים האחרונים למס שפתיים הכרחי בכל תהליך תכנון ממוצע. ברוב המקרים מדובר בפרוצדורה חשובה כשלעצמה, אך עם זאת מפרכת למדי הכוללת איסוף חתימות כדי להגיש התנגדויות, זימון לדיון בוועדה המקומית או המחוזית, הקשבה לעורכי הדין המפולפלים, היזמים המלוטשים, והמתכננים הטרודים. אלו מלֻווים בשרטוטים עמוסי פרטים (קשים לפענוח בעין בלתי מיומנת) והדמיות מסברות עיניים. לאחר הצגת התכנית, בוועדת התכנון או במתנ"ס המקומי, נרשמות הערות הקהל –אזרחים מן השורה שפשוט באו להגיד את אשר על ליבם. בין אם הדיון סוער או מנומנם לא ברור האם יש מי שבאמת מקשיב ועל מה תצליח להשפיע דעת הקהל שהתכנס.

אין להסיק מכך שיש מקום לוותר על הליך הפקדת תכניות לעיון הציבור ושמיעת התנגדויות, שהן הפורמט היחיד של שיתוף ציבור הקבוע כיום בחוק התכנון והבנייה בישראל. אלא שבקרב רבים נותרת התחושה שמתכון זה של שיתוף הציבור הינו דל מידי, ומשמש את מוסדות תכנון בעיקר כערוץ לשחרור קיטור והפחתת לחצים על הרשויות במקרה הטוב, ומנגנון מחושב לדילול והחלשת התנגדויות במקרה הפחות טוב. במילים אחרות, נוצר רושם שלעיתים קרובות שיתוף הציבור מהווה מנגנון ממסדי המציג מראית עין של הכלה פוליטית אולם בו בזמן משמר את יחסי הכוחות הכלכליים והחברתיים, ומחזק את החזקים ממילא. הציבור מצדו, אותו ציבור שאת טובתו הקולקטיבית אמור המתכנן לאתר ולשרטט, נותר במקרים רבים אילם למדי.

אל מול מצב עניינים עגום זה, מציבה עבודתה של בּׅמקוֹם מודל של שותפות אזרחית שמטרתו לתמוך בניסיונות לאתגר את הסדר הפוליטי, החברתי והמרחבי הקיים על ידי יצירה וטיפוח של מרחבים חדשים של ידע ופעולה. תכנון כזה אינו שואף לייצר עוד ועוד מסמכים, שרטוטים, דוחות וניירות, ואף לא מסתפק בניצול המרווחים הצרים של שיתוף הציבור הממוסד כיום במערכת התכנון. תכנון המבוסס על שותפות שואף להמציא ולהגדיר מחדש את תנאי ההשתתפות על ידי התושבים עצמם, ובעיקר עבור ציבורים שנגישותם למשאבים, כלכליים וממסדיים, מוגבלת. תכנון זה מכוון לבנייה וחיזוק של קהילות, ומאפשר להן להגדיר ביחד מהו הטוב המשותף, וזאת באמצעות ניתוח רגיש של העבר, מיפוי מדויק של ההווה, ודמיוּן של עתידים אפשריים. המאמץ הוא להגיע אל קהילות הנותרות פעם אחר פעם בשוליים המרחביים והפוליטיים, כמו גם אל השוליים הפנימיים של כל אחת מהקהילות איתן עובדת העמותה.

בניית הגינות במזרח ירושלים, התכניות האלטרנטיביות בנגב, מיפוי ותכנון עם קהילות הרועים הנוודים בשטחי C, הדו"חות החברתיים במתחמי התחדשות עירונית, סיוע תכנוני לכפרים הבדואים הלא מוכרים בצפון, והעבודה בערים הפלסטיניות בתוך ישראל,  המכנה המשותף לכולם הוא הרצון והתכווננות לבניית שותפות אזרחית של, בתוך, ובין קהילות. הידע המקצועי של המתכננים משחק בתהליך זה תפקיד חשוב ומשמעותי, אך אין לו בלעדיות על פעולת התכנון – לידע המקומי, האישי והתרבותי יש מקום מרכזי בכל אחת מהשותפויות האזרחיות שבּׅמקוֹם לוקחת חלק בבנייתן. ידע הנצבר באופנים מגוונים, דרך סיפורים, זיכרונות, תצלומים, אירועים קהילתיים וגם שרטוטים ומפות. הפעולות הללו, העוסקות במגורים, בתשתיות ובפיתוח משפיעות לא רק על המרחב הפיזי שבו מתנהלים חיי היום-יום של התושבים, אלא שלחיים האזרחיים המשותפים של הקהילה יש בהן מקום מרכזי. זאת מתוך תפישה, כי המרחב הפיזי והמרחב הפוליטי קשורים זה בזה בקשר הדוק.