English | العربية

"ליד, אבל בחוץ" – התיישבות ערבית לא מוסדרת במרכז וצפון הארץ

פברואר 2017

רקע כללי

לאחר הקמתה של מדינת ישראל נותרו נקודות יישוב ערביות רבות ללא הכרה או מעמד כלשהו. הן מורכבות בדרך כלל ממספר בתי אבן ישנים שהם בסיס ההתיישבות במקום ושלל צריפים ופחונים המספקים את צרכי המגורים וצרכים אחרים, כולם ללא היתר בניה. בהיעדר היתר לא ניתן להרחיב או לשפץ את הבתים המטים ליפול, ובהעדר הכרה אין בבתים מים זורמים, ביוב או חיבור לרשת החשמל.

במשך השנים התנהלו מאבקים שונים למען הסדרת מעמדם, הן באופן פרטני ונקודתי והן באופן ציבורי ומשותף. מאבקים אלה הובילו לקבלת החלטות ממשלה או במוסדות התכנון לפיהן חלק מאותם כפרים ויישובים, בעיקר הגדולים או המתוקשרים בהם, קיבלו הכרה כיישובים עצמאיים או כשכונות של יישובים גדולים יותר.

בעקבות ההכרה התקיימו הליכי תכנון במטרה להסדיר את השימוש בקרקע בתחום היישוב או השכונה ולאפשר בנייה חדשה על פי היתר בתחומיהם. הליכי תכנון אלה לא תמיד היו שלמים או לא התחשבו במלוא הצרכים והדרישות של האוכלוסייה ולכן עדיין ישנם לא מעט מצבים של תושבים שחיים מחוץ לשטח המוכר והמוסדר של היישובים המוכרים.

למרות המאבקים שהתנהלו לאורך השנים, לא כל הכפרים זכו להכרה והסדרה תכנונית. נכון לשנת 2017 ישנן מעל 35 נקודות התיישבות של אוכלוסייה ערבית לא מוכרות ולא מוסדרות מבחינה תכנונית מגבול הצפון ועד למרכז הארץ. רוב הנקודות מונות עשרות תושבים שמשתייכים לאותה משפחה מורחבת, אבל יש גם כאלה בהן מתגוררים מאות תושבים ממספר משפחות שונות, הגדולה שבהן מונה כ-600 תושבים שהגיעו לשם ממקומות שונים במרוצת השנים. בסך הכול מדובר בין 3,500 ל-4,000 אזרחי המדינה שחיים בהתיישבות חסרת מעמד וכתובת ולכן הם אזרחים ללא מען.

נקודות ההתיישבות הלא מוסדרות נמצאות בעיקר בגליל, אך ניתן למצוא חלק מהן גם באזור ואדי עארה ובמרכז הארץ. חלקן נמצאות ליד יישוב מוכר ומוסדר אבל מחוצה לו: ליד, אבל בחוץ.

במהלך 2016 נערך סקר ראשוני של המצב הקיים, במטרה להביא את הנושא לידיעת כלל הציבור ולקדם תהליך של מציאת פתרונות מוסכמים, בהתאם למאפיינים של כל אחת מאותן נקודות התיישבות, תוך התחשבות ברצונם ובצרכיהם של התושבים. הסקר נערך בשיתוף פעולה עם מכון ריכאז שבאגודת הגליל והאתר החברתי דוגרינט.

המצב בגליל

בגליל (מחוז צפון וצפון מחוז חיפה) ישנן כ-30 נקודות התיישבות לא מוסדרות המונות כ-2,000 אזרחים אשר חיים מחוץ ליישוב מוכר. "הכפרים הלא מוכרים" בגליל הם רובם ככולם נקודות התיישבות של משפחות בדוויות. משפחות אלה מתגוררות במקום בו התקבצו אבות אבותיהם, בעקבות תהליך של מעבר מחיי נוודות לישיבת קבע. בנקודות אלה מתגוררים בין 20 ל-200 תושבים.

ההתיישבות הבדווית התפתחה באופן הדרגתי, ללא תכנון או אישור של הרשויות, על קרקע פרטית (חלקה רשומה בטאבו, וחלקה על סמך קושאן תורכי או מסמכים אחרים). למרות זאת, ישנם מקרים בהם במרוצת השנים הקרקע הופקעה מבעליה מסיבות שונות והפכה לאדמת מדינה. מי שמתגוררים על קרקע מדינה בלא אישור נחשבים לפולשים, על אף שהם גרים על אדמה שהייתה שייכת למשפחתם באופן חוקי.

סל פתרונות תכנון

חלק מנקודות ההתיישבות נמצאות על קרקע חקלאית או בשטחים פתוחים ברמות שונות של שימור. אולם, ישנן גם כאלה שנמצאות בתוך או בצמוד לשטח שבמהלך השנים הוגדר כמתאים לבנייה למגורים לפי תכניות מתאר ארציות, מחוזיות או מקומיות. למרות זאת, בנקודות אלה לא הבשילו התנאים להכרתם והסדרתם מבחינה תכנונית.

אין ספק שישנו צורך מיידי למצוא פתרונות תכנוניים הולמים ומוסכמים עבור כל אותם אזרחים שגרים בנקודות יישוב לא מוסדרות, שבמקרים רבים חיים ליד יישוב מוכר ומוסדר אבל מחוצה לו.

למעשה, ישנן דרכים להביא לפתרון של הכרה והסדרה תכנונית של כל אותן נקודות התיישבות. אנו מציעים כאן סל של פתרונות תכנוניים מתוכו ניתן יהיה לבחור את המתאים ביותר עבור כל מקרה ומקרה. כל הפתרונות מתבססים על תקדימים של מקרים שכבר קיבלו הכרה:

  1. הכרה כיישוב עצמאי בתחום של מועצה אזורית בהתאם לתקדים של הכפר עין חוד שבמועצה האזורית חוף הכרמל, אשר קיבל הכרה בשנת 1992 כאשר מנה כ-150 תושבים בלבד. תכנית מס' חכ/294 של הכפר עין חוד קיבלה תוקף בשנת 2004. בסוף 2015 מנה עין חוד 273 תושבים.
  2. הכרה כחווה חקלאית בתחום של מועצה אזורית מבלי להפוך ליישוב עצמאי בהתאם לתקדים של חוות אל ע'זי שבמועצה האזורית יואב, אשר קיבלה הכרה בתחילת שנות ה-90'. תכנית מס' 27/101/02/8 קיבלה תוקף בשנת 1997 והגדירה שני מוקדי מגורים בתוך החווה לטובת תושבי המקום, בני משפחתם מדרגה ראשונה והעובדים בה. בשנת 2016 התגוררו במקום כ-150 תושבים.
  3. הכרה כשכונה בתוך עיר גדולה בהתאם לתקדימים של הכפר עכברה בצפת אשר קיבל הכרה בתחילת שנות ה-80' או של הכפר אבו סנינה בכפר סבא, עבורו הוחלט להתחיל בהליך התכנון כדי להסדיר את המצב שהיה קיים בו בתחילת שנות ה-90'. הכפר עכברה נכלל בתחום השיפוט של עיריית צפת במהלך שנות ה-80' והוסדר מבחינת תכנון לפי תכנית מס' ג/4120 בשנת 1982. הכפר אבו סנינה נמצא בתחום שיפוטה של כפר סבא מזה עשרות שנים, והוסדר מבחינת תכנון לפי תכנית מס' כס/40/1/א שקיבלה תוקף בשנת 2012.
  4. הכרה כשכונה בתוך יישוב עם מאפיינים קהילתיים בהתאם לתקדים של משפחת אבו עיסה במושב גאולי תימן שבמועצה האזורית עמק חפר. משפחת אבו עיסה מתגוררת במקום משנת 1948 ומחזיקה במשק חקלאי כמו שאר המשפחות במושב. למרות שבתחילת דרכן נקודות ההתיישבות הלא מוסדרת היו מרוחקות מכל מקום יישוב, חלקן מצאו את עצמן כמתחמים צמודי דופן ליישובים קהילתיים מיד עם הקמתם החל משנות ה-80' או בעת הרחבתם בשלב מאוחר יותר. בשנים האחרונות מתקיימים מספר תהליכים להסדרת מעמדן של כמה נקודות התיישבות כחלק מהיישוב הסמוך באופן מוסכם, אך טרם הסתיימו.
  5. הכרה כמקבצי מגורים בשטח חקלאי הסמוך ליישוב גדול מבלי ליצור רצף בינוי בין השניים בהתאם לתקדים שבתיקון מס' 5 לתכנית המתאר המחוזית למחוז צפון, תמ"מ/5/9/2 עבור היישוב חורפיש, אשר קיבלה תוקף בסוף שנת 2016.

תערוכת צילומים

בעקבות הסקר וההתעניינות בנקודות התיישבות אלו, יזמו בדוגרינט תערוכת צילומים, יחד עם הצלמת עדי סגל, במטרה לחשוף את התופעה לקהל הרחב. איך נראית התיישבות לא מוכרת? איך נראים החיים בהיעדר תשתיות, בהיעדר תכנון? איך נראית התיישבות קבע שלא מופיעה במפות? ליד אילו יישובים, ערבים או יהודים, היא נמצאת? וכמה זה קרוב? התערוכה תנדוד במקומות שונים ברחבי הארץ. לקבלת פרטים על התערוכה