English | العربية

יום זכויות האדם הבינלאומי, צויין בכנסת בדיון על תכנון בישראל

פרופ' ארז צפדיה, יו"ר במקום, בדיון בכנסת על תכנון ביום זכויות האדם הבינלאומי

הכנסת בחרה השנה להקדיש את יום זכויות האדם הבינלאומי לנושא תכנון וזכויות אדם. כמדי שנה, הכנסת מציינת יום זה בכנס משותף עם האגודה לזכויות האזרח. הפעם, בשל מיקוד האירוע הנושא התכנון, טבעי הוא שבמקום – מתכננים למען זכויות תכנון השתתפה בארגון הכנס ונטלה בו חלק פעיל. האירוע נערך ב 11 בדצמבר, בהזמנתם של ח"כ תמר זנדברג וח"כ יעקב מרגי, ובהנחיה משותפת של ח"כ זנדברג ורותי יובל – עיתונאית, עורכת וחברת הנהלת האגודה לזכויות האזרח, ואחת היוצרות של סרט התעודה – "סלאח פה זה ארץ ישראל". קטעים קצרים מהסרט הוקרנו בפתח הכנס, לשם העלאת השאלה האם גם בימינו תכנון הוא כלי מפלה. על השאלה השיבו מתכננות, מרצות, וכמובן פוליטיקאיות, כל אחת מנקודת מבטה ובהתאם להשקפתה – מה שיצר שיח פתוח ומכבד, ובעיקר מלמד וצופה פני עתיד.
החיבור בין תכנון, זכויות אדם וזכויות קהילה הוא בסיס הפעולה של עמותת במקום – מתכננים למען זכויות תכנון. במקום, יחד עם שותפים רבים בחברה האזרחית, ובמיוחד עם האגודה לזכויות האזרח, חושפת מזה עשרים שנה את הקשרים בין תכנון מרחבי לבין צדק חברתי וזכויות אדם, את ההפרות של זכויות אדם באמצעות תכנון, ובה בעת את האפשרויות לקדם זכויות אדם באמצעות תכנון צודק, הוגן ומכבד. ההחלטה של הכנסת למקד את האירוע המרכזי של יום זכויות האדם הבינלאומי בתכנון היא אות הוקרה עבור העבודה המאומצת והחשובה שאנו מובילים במשך עשרים שנות פעילות.
תכנון מרחבי, כולל זה בישראל, חותר לשפר ולהיטיב את מצבה של החברה. זהו התחום המקצועי שפוגש את האדם בחיי היומיום ובצרכים הבסיסיים ביותר שלה ושלו: כיצד יראה הרחוב? בית המגורים? השטח הפתוח? היכן ימוקמו בית הספר וגן המשחקים? והאם הדרך אליהם כרוכה בסכנות ממשיות כמו חציית כביש ראשי? זהו התחום שבו מתעמתים אידיאולוגיה ואינטרסים כלכליים עם אינטרסים סביבתיים ועם צרכים קהילתיים. לכן בידי התכנון כוח השפעה מכרעת על קירובם או הרחקתם של בני אדם לזכויות מרחביות, לסביבת חיים נאותה ומאפשרת.
מערכת התכנון בישראל מספקת מרחב מתוכנן, מתמרנת בין האינטרסים השונים, ומתמודדת בהצלחה רבה עם שינויים דמוגרפיים וטריטוריאליים, ועם משברים כלכליים.
אבל לצד פועלה החיובי, לתכנון ולמדיניות המרחבית יש גם צדדים פוגעניים, דווקא בגלל ההשפעה הרבה של התכנון על חיי היומיום וצרכיהן של קהילות. הסרט סלאח פה זה ארץ ישראל ביקש, לפחות להבנתי כיועצו האקדמי, לחשוף בפני הציבור את הקשר בין תכנון, מדיניות מרחבית ועוולות חברתיות. עשרות שנים חלפו, ואנחנו עדיין חשים את צדדיו הפוגעניים של התכנון. השיטות השתנו מאז ימי סלאח, וגם אופי הפגיעה אחר, אבל התכנון ממשיך לשמש להבקעת גולים פוליטיים וקידום אינטרסים כלכליים, וגובה אגב כך מחירים חברתיים כבדים: הצעות חוק שמבקשות להגביה את חומות ההדרה סביב יישובים קהילתיים המשיכו להדהד במשכן הכנסת בעודה תוהה על הקשר בין תכנון וזכויות אדם. האיום המתמיד של הרחקה מזכויות מרחביות ואף גירוש מבתים, מסביבת חיים מוכרת ואהובה, לא הוסר ממאות אלפי אנשים בישראל ובשטחים בשליטתה, גם בזמן שדנו בשאלה כיצד ניתן להבטיח ביטחון של אנשים בסביבתם המתוכננת: קשישים ועניים לומדים שהסיסמא 'התחדשות עירונית' היא עבורם אות להעמיס את הפקלעך ולנדוד אל השוליים בהם הדיור זול; תושבים במתחמים לא מוסדרים – מכונים בציניות "פולשים", מגורשים מבתיהם לטובת מגדלי יוקרה נוצצים; בדואים בכפרים בנגב חיים בצל לחצי גירוש והריסות בתים, וכמוהם גם קהילות בדואים בשטח C. לצד אלה, לא ברורות ההשלכות ארוכות הטווח של מדיניות הדיור הנוכחית: מה יעלה בגורלם של מאות אלפי משפחות לכשיגיעו לשכונות ותמ"ל בחסות הסכמי גג שנבנות מחוץ לערים? האם בכוחן של שכונות אלה לסדוק את הקשר הכל כך הדוק בישראל בין מקום מגורים, מצב כלכלי, אתניות וזהות?
תכנון מרחבי הוא כלי לכאורה מקצועי שמסווה מטרות פוליטיות. עובדה זו ברורה הייתה לכל המשתתפים בכנס. אולם מטרות פוליטיות אינן גזרת גורל. הן ניתנות לשינוי באמצעים של תכנון מתנגד, אלטרנטיבי, שסודק, פורם וחושף את מטרותיו הפוליטיות הפוגעניות של התכנון המרחבי – בדיוק כפי שבמקום מתמידה בעשייתה מזה עשרים שנים.
מעמדה זו קראנו לחברות וחבריי הכנסת להיעזר בבמקום, בהיותה העמוד לפני המחנה המוביל את המאבק לקידום זכויות תכנון, להצטרף אלינו, כי בידינו הידע התכנוני המקצועי והדבקות בערכים של זכויות קהילתיות וזכויות אדם. בעזרת במקום, ניתן להגדיר את התכנון ככלי לקידום זכויות אדם, להשגת הוגנות חברתית, ולוודא שלא ייעשה בו שימוש פוגעני.