הודעה לעיתונות
יולי 2011
שופטי בית המשפט העליון קבעו, כי הרשויות קידמו עבודות פיתוח בשכונת ואדי חילווה שבסילוואן מבלי שדאגו להליכי התכנון הנדרשים ותוך פגיעה באיכות חייהם של תושבי השכונה הפלסטינים.
שופטי בית המשפט העליון הכריעו היום כי עיריית ירושלים, משרד התחבורה והועדה המקומית לתכנון ובניה קידמו עבודות פיתוח בשכונת ואדי חילווה שבסילוואן מבלי שדאגו להליכי התכנון הנדרשים, ועל כן הורה כי תוך שישה חודשים עליהם לבחון מחדש את התוכנית ולפרק את התוספות שנבנו ללא היתר והצדקה, ובהם דרך שנסללה ללא היתר כ”רחוב משולב”. בית המשפט הכריע כי ניתן להמשיך ולבצע עבודות בתשתיות הביוב, המים והניקוז.
העבודות במקום, שנעשו בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים ובניגוד לכללי המינהל התקין והמקובל, נועדו בראש ובראשונה להתאמת תוואי השכונה לתיירות באתר ‘עיר דוד’, תוך התעלמות מצרכיהם הבסיסיים של אלפי התושבים הפלסטינים וללא שיתופם בהליך התכנוני. עמותת אלע”ד, המפעילה את אתר התיירות ומקדמת התנחלות בשכונת וואדי חילווה, אף הצטרפה כמשיבה לעתירה. השופטים קבעו היום כי “אף אם מבצע העבודות פטור מהוצאת היתר בניה” לאור היעדר תוכנית מתאר לשכונה, “אין הוא פטור מהכנת תכנית מפורטת” שהרי עקרונות התכנון והבניה נוגעים “לשקיפות הליכי התכנון ולדמוקרטיזציה בהם, במובן של שיתוף הציבורי בהליך”.
ההכרעה התקבלה במסגרת ערעור של הרשויות על פסק דין שנתן בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח ועמותת “במקום” בשמם של ועד התושבים הפלסטינים בוואדי חילווה. תת-שכונה זו של סילוואן הצמודה לעיר העתיקה סובלת משנים של הזנחה ותשתיות רעועות. בעוד תושבי סילוואן כולה, כמו גם תושבי שכונות פלסטיניות נוספות בירושלים, מתקשים להוציא אישורי בניה בשל העדרן של תוכניות מתאר מעודכנות בשכונותיהם, הרשויות העירוניות והארציות עשו דין לעצמן והביאו לשינויים משמעותיים במרחב הציבורי בוואדי חילווה בלא הסדרה תכנונית.
השופטים ריבלין, ג’ובראן ודנציגר דחו את עמדת העירייה והועדה המקומית לתכנון ובניה, לפיהן במקרה זה יש לחרוג מהכללים הנהוגים בתחום התכנון והבניה, וכן הביעו תרעומת מהזנחת המצב התכנוני באזור: “העמדה שהוצגה על ידי בא כוח המדינה, ממנה משתמע כי יש להכיר במעמד נוסף של בניה ושימוש שהם אינם מאושרים כחוק אך בעלי תוקף מחמת קיומם בשטח, הינה לכל הפחות מוקשית. מוטב יהיה, איפוא, כי רשויות התכנון יתנו דעתם לנושא מורכב זה ויפעלו להסדרת המצב הסטאטוטורי ויפה שעה אחת קודם”.
שטח השכונה כלול בתחום גן לאומי מוכרז “סובב חומות העיר העתיקה” וכן בתחום תוכנית עמ/9, שהיא תוכנית מתאר מקומית לירושלים העתיקה וסביבתה שאושרה בשנת 1976. על אף כי במועד בו אושרה התוכנית היו בשטח המדובר בתים, כבישים ותשתיות שונים, השטח סווג כ”שטח פתוח ציבורי מיוחד” בו חלות הגבלות הבנייה המחמירות ביותר (וזאת אף בהשוואה לעיר העתיקה). במסגרת הדיון בבית המשפט המנהלי, הגישה הועדה המחוזית לתכנון ובנייה חוות דעת לפיה תוכנית העירייה ומשרד התחבורה להקמת מדרכות, להצבת גדרות חדשות ולשיקום חזיתות מותנים בקבלת היתרי בניה, אלא שתוכנית המתאר הקיימת איננה מאפשרת קבלתם ומכאן שאין לבצעם. התושבים פעלו באופן יומיומי בניסיון למנוע את החריגות, שהשפיעו מאוד על החיים בשכונה.
בנוגע לשינויים בהסדרי התנועה, אשר הקשו על התושבים להיכנס ולצאת משכונתם, וצמצמו עוד יותר את מלאי אזורי החנייה המוגבלים ממילא של השכונה, קבע היום בית המשפט העליון כי סמכותה של רשות התמרור מוגבלת לצעדים אשר תכליתם העיקרית היא בטיחות ותעבורתית, ואילו בוואדי חילווה נעשתה עבודה החורגת מסמכות זו. השופטים קבעו כי במקרה בו אין תוכנית מתאר לשכונה, כמו במקרה זה, ניתן יהיה לעשות שינויים בתוואי הדרך רק אם הם נדרשים מבחינה בטיחותית, ולא ניתן לעשות שינויים מסוג זה למען שיפור זרימת התנועה.
השופט יורם דנציגר שכתב את פסק הדין קבע: “דרך אינה אך מקום מעבר לכלי רכב או הולכי רגל אלא מרחב ציבורי אשר לחזותו ולאופיו השלכות מרחיקות לכת על חיי היומיום של הציבור …השינויים שבוצעו בדרכים השפיעו במידה ניכרת על המרחב הציבורי בשכונה וזאת מבלי שקדם לכך ההליך התכנוני הראוי… עקרון השקיפות ועקרון שיתופו של הציבור בהליכי התכנון… מאפשרים לגורם הנפגע מתכנית זכות טיעון וכן האפשרות להשפיע על החלטות גורמי התכנון וכן מאפשרים הם פיצוי הפרט בעקבות פגיעה שנגרמה לו כתוצאה מהוראות תכנית זו או אחרת”.
עו”ד נסרין עליאן מהאגודה לזכויות האזרח: “מראשיתו סירבו הרשויות למסור לתושבים הפלסטינים מידע מספק לגבי תוכנית הפיתוח בשכונתם, ורק בהתערבות בית המשפט המנהלי נחשפה התוכנית, ואף זאת באופן חלקי. אנחנו מברכים על החלטת בית המשפט העליון, ומזכירים לרשויות כי מחובתן להביא לסוף הכשל התכנוני וההזנחה בשכונות של ירושלים המזרחית ולהקדים לתכנן את האזור תוך מתן מענה אמיתי לבעיות של תושבי השכונה, ולא תוך העדפת האינטרס התיירותי על פניהם”.
האדריכלית אפרת כהן-בר מעמותת במקום: “תושבי ואדי חילווה זקוקים לתכנית מתאר מסודרת, אשר תאפשר להם לחיות באופן הראוי למאה ה-21. פסיקת בית המשפט היום מצביעה לא רק על חשיבותה של תכנית כזו, אלא גם על חשיבות הכנתה בשיתוף התושבים הפלסטינים החיים בשכונה, תוך ניסיון כנה להיענות לצרכיהם ולרצונותיהם”.
סלים סיאם מועד התושבים: “מבט אחד בשכונה מספיק כדי לראות שבסמטאות שבהם גרים פלסטינים בלבד לא נעשים כל עבודות תיקון ופיתוח, ואילו בדרכים שנועדו לשרת את המתנחלים והתיירים מושקעים כסף ומאמץ במטרה לחזק את הנוכחות היהודית על חשבון תושבי השכונה המקוריים. הרשויות פועלות לבטל לתושבי המקום את מעט מקומות החנייה הקיימים באחד האזורים הצפופים ביותר בירושלים מבלי לדאוג להם לפתרונות חלופיים מתאימים, וזו רק דוגמא אחת להתעלמות החוזרת ונשנית מהצרכים ומהזכויות של פלסטינים בעיר”.
חוות דעת תכנונית עבודות בסילוואן 15.7.2011
