התנגדות
2 באפריל 2013
ארבעים תושבי שכונת אל-עיסאווייה הגישו ב 2 באפריל 2013 בסיוע ‘במקום’, התנגדות לתכנית להקמת גן לאומי מורדות הר הצופים. התושבים, ראשי משפחות, פעילים חברתיים בשכונה ובעלי תפקידים בקהילה, טוענים כי הגן הלאומי, המשתרע על כ-750 דונם, כולל את עתודות הקרקע האחרונות והיחידות עבור השכונה הצפופה ממילא. התושבים דורשים מהוועדה המחוזית במחוז ירושלים לדחות את התכנית להקמת הגן הלאומי ותחת זאת להורות על עריכתה של תכנית חדשה לשכונה, שתיתן מענה לצרכיהם. לטענתם, אישור התכנית במתכונתה הנוכחית יגזור על השכונה עתיד של צפיפות קיצונית ועוני.
עיקרי הטענות בהתנגדות:
- מחסור בשטחי פיתוח לאל-עיסאווייה – בשכונת אל-עיסאוויייה יש מחסור בשטחי פיתוח למגורים ולמוסדות חינוך. תוכנית הגן הלאומי מנצלת את אחרונת עתודות הקרקע המתאימות להרחבת פיתוח השכונה. אישורה של תכנית זו יחסל כל תקווה כי המצב השורר בשכונה ישתנה אי פעם.
- התוכנית מונעת נגישות לאל-עיסאווייה מכיוון האוניברסיטה העברית – אחת הבעיות הקשות בשכונת אל-עיסאווייה קשורה למערך הדרכים הלקוי. ככלל, מתבססת רוב התנועה בשכונה על הרחוב הראשי הצר. בשנה האחרונה נפתחה כניסה נוספת לשכונה, מכיוון האוניברסיטה, שהייתה סגורה במשך שבע שנים. תכנית הגן הלאומי מבטלת את הכניסה הזאת ובכך ינציח אישור התכנית גם את נחיתותה של אל-עיסאוויה גם בהיבטים של תנועה ונגישות לשאר חלקי העיר.
- שטח ציבורי/פרטי פתוח במקום גן לאומי – הגדרת השטח הפתוח כגן לאומי וקביעת גבולותיו באופן החוסם כל אפשרות פיתוח לאל-עיסאווייה ולאט-טור מהווים פגיעה אנושה בתושבי שתי השכונות. לעומת זאת, הגדרת שטח קטן יותר כשטח פתוח ברמה העירונית ופיתוחו לרווחת התושבים הינו מעשה מבורך.
- אין הצדקה לגן לאומי מבחינת ערכי המורשת והטבע – שטח הגן הלאומי המוצע במסגרת תכנית הגן הלאומי נעדר ערכים סביבתיים מיוחדים המצדיקים הכרזתו כגן לאומי.
- פגיעה באמון הציבור והפרת התחייבויות קודמות – לאחר תהליך ארוך של תכנון משותף עם תושבי השכונה, אשר בעקבותיו הושגו הבנות הדדיות עם מוסדות התכנון, הגשת תכנית הגן הלאומי הינה הפרה בוטה של ההבנות שהושגו ופגיעה קשה באמון התושבים, אשר נבנה לאוך זמן ובעמל רב.
- החרוב המקודש – באל-עיסאווייה כמעט אין עצים, אך עץ החרוב הבודד הנמצא בפאתי השכונה, הינו אחד המקומות הבודדים שהוזכר כבעל משמעות חברתית, היסטורית ומסורתית. עץ החרוב (אשר בתוכנית הגן הלאומי סומן בטעות כעץ אלון!) קשור במסורות מקומיות ודתיות ותושבי הסביבה מייחסים לו סגולות ריפוי ועזרה מיוחדות. הכללת עץ החרוב בגן הלאומי מהווה פגיעה ברגשות התושבים והיא ביטוי לחוסר רגישות קיצוני של הממסד כלפי התושבים אותם הוא אמור לשרת.
