הודעה לעיתונות
8 לנובמבר 2011
‘במקום’ הגישה למועצה הארצית לתכנון ולבנייה השגה נגד תמ”א 46 – תוכנית מתאר ארצית הכוללת הוראות מפורטות ל”מתקן שהייה למסתננים מגבול מצרים”. על פי ההשגה התוכנית אינה עומדת בקריטריונים אנושיים ותכנוניים ויש לדחותה על הסף או לפחות להכניס בה שינויים מהותיים טרם אישורה
תמ”א 46 הוכנה לפי החלטת הממשלה, במטרה להתמודד עם התופעה של אזרחים אפריקאים, בעיקר מאריתראה וסודן, שחודרים לישראל דרך הגבול עם מצרים. הכוונה היא למנוע מאזרחים אלה, שנטען כי רובם מהגרי עבודה, להגיע למרכזי התעסוקה בערי ישראל ובכך לפגוע בכדאיות הכלכלית של המעבר לתוך ישראל. לפיכך, מטרתו הראשית של המתקן היא הרתעה והעברת המסר למי שמתכננים להגיע לישראל באותה דרך כי מוטב להם שלא לחדור לתחומי המדינה. לטענת “במקום”, הקמת מתקן שנועד לכלוא אנשים שכבר מצויים בישראל ואשר אין חולק כי אינם עבריינים היא הפרה בוטה של זכויות אדם וערכים אנושיים בסיסיים. הקמת המתקן, בעלות של מאות מיליוני שקלים, הופכת מיותרת במיוחד לאור הקמת המכשול הרציף לאורך הגבול עם מצרים, שנועד למנוע מעבר אנשים לתחום ישראל, ושהקמתו צפויה להסתיים כבר במהלך שנת 2012″.
אדריכל אלון כהן-ליפשיץ מעמותת “במקום” אמר כי: “המדינה עושה שימוש פסול בכלים תכנוניים לבניית כלא לכל דבר ועניין, שינוהל על ידי השב”ס ויבנה בצמוד למתקני כליאה אחרים. ההתפתלויות בניסוחים, המונחים הנקיים והשרטוטים היפים לא יכולים להסתיר את העובדה הפשוטה – מדובר במתקן כליאה סגור עבור אנשים חפים מפשע. מתקן שמתברר שאינו עומד בסטנדרטים שקבעה לעצמה המדינה למתקני כליאה אחרים ולסטנדרטים הנהוגים בעולם”.
על פי ההשגה, תנאי הכליאה שהתוכנית מגדירה אינם ראויים ואינם עומדים בסטנדרטים בינלאומיים. כך, תמ”א 46 קובעת כי שטחו של תא כליאה לשוהה יהיה 3 מ”ר בלבד, בעוד שתוכנית המתאר הארצית לבתי סוהר (תמ”א 24) קובעת שטח של 6.5 מ”ר לאסיר, והשטח הממוצע בסטנדרטים המקובלים במדינות אירופה הוא 8.8 מ”ר לאדם. במלים אחרות, תמ”א 46 מציעה לכלוא אזרחים אפריקאים, שאין חולק כי אינם פושעים, בתנאים קשים משמעותית מכפי שהנורמות המקובלות קובעות לגבי אסירים מורשעים.
בנוסף, התוכנית למתקן קודמה בהליך פגום, שאינו עולה בקנה אחד עם רוח החוק. במטרה להבטיח אישור מהיר של התוכנית למתקן, המועצה הארצית הורתה על הכנת תמ”א הכוללת הוראות מפורטות, ואשר מכוחה ניתן להוציא היתרי בנייה. זאת למרות שמדובר למעשה בתוכנית מתאר מקומית, שחלה על שטח של כאלף דונם בלבד, ואשר לפי הליכי התכנון הקבועים בחוק, היה צריך לקדמה במערכות התכנון המקומית והמחוזית, ולא במועצה הארצית. מאחר שהחוק לא מאפשר לציבור להתנגד לתוכניות מתאר ארציות, הגדרתה של התוכנית למתקן הכליאה כתמ”א יש בה כדי לפגוע קשות ביכולתו המוגבלת ממילא של הציבור להביא את עמדתו בפני מוסדות התכנון ולהשפיע על החלטותיהם.
