הודעה לעיתונות
28 בנובמבר 2010
במסמך ששלחה ‘במקום’ לחברי ועדת הכספים, נאמר כי סילוקו של חוכר מהמקרקעין הוא צעד קיצוני שעלול לגרור לפגיעה בזכויות יסוד ולכן אסור להותירו בידי החלטה מינהלית.
במכתב ששלחה ‘במקום’ אל חברי ועדת הכספים בכנסת, לקראת הדיון ביום א’, 28.11.10 בהצעה לשנות את חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) התשנ”א 1981, נכתב כי “סילוקו של חוכר מהמקרקעין הוא צעד קיצוני שעלול לגרור פגיעה בזכויות יסוד, לרבות הזכות לקורת גג. לפיכך, ראוי שצעד כזה יבוצע רק אחרי בחינה משפטית ובאישור ביהמ”ש. לפיכך, מבקשת ‘במקום’ מחברי הוועדה לדחות את השינוי המוצע.
במצב החוקי הקיים, סילוק אדם, שחכר מקרקעי ציבור למשך יותר משבע שנים בחוזה תקף, אך המשיך לשהות במקרקעין גם אחרי שהחוזה פג, מותנה באישור בית המשפט. לעומת זאת, במקרה דומה, שבו החוזה עם החוכר היה למשך שבע שנים או פחות, סילוקו מהמקרקעין בתום תקופת החכירה יכול שייעשה בהחלטה מינהלית.
לפי חוק ההסדרים המוצע, הגבלה זאת תבוטל וניתן יהיה לסלק מהמקרקעין בהליך מינהלי גם אדם, שחוזה החכירה שלו היה למשך יותר משבע שנים, בלא צורך באישור בית המשפט. בדברי ההסבר לחוק ההסדרים נאמר כי התיקון המוצע נחוץ לאור העובדה שבמצב החוקי הקיים, מינהל מקרקעי ישראל נדרש לעתים “להתדיינויות ארוכות בבתי המשפט” כדי לסלק פולשים ממקרקעי ציבור.
במכתבה מציינת ‘במקום’, כי ההבחנה הקיימת כיום בין מי שחכר מקרקעי ציבור לתקופה קצרה, לבין מי שחוזה החכירה שלו היה ארוך טווח, מוצדקת ואין לבטלה. זאת, לאור העובדה שככל שהחוכר שהה כדין במקרקעין תקופה ארוכה יותר, כך זכויותיו ביחס אליהם גוברות.
ניר שלו, חוקר ב’במקום’, אומר כי “סילוקו של אדם, החתום על חוזה חכירה לזמן ארוך, הוא צעד בעל השלכות מהותיות ומן הראוי שיבוצע באמצעות הליך משפטי ולא בהחלטה מינהלית שקיים בה סיכון גדול יותר לטעויות”.
