הודעה לעיתונות
13 באוגוסט 2012
תושבים משכונת “כרם אל תופאח” בלוד עתרו הבוקר, יחד עם ‘במקום’ והאגודה לזכויות האזרח, נגד התכנית להקים מבנה ענק שישמש למטה המשטרה העירוני – במגרש הציבורי היחיד בשכונה: “רוצים מגרש משחקים, לא משטרה”.
כמו רבות מהשכונות הערביות בלוד, גם שכונת “כרם אל תופאח” שבה מתגוררים כאלף תושבים, סובלת מהזנחה תכנונית רבת שנים. העירייה אמנם יודעת לגבות מהתושבים ארנונה, אולם מעולם לא דאגה למדרכות, לתאורת רחוב, גנים ציבוריים או פחי אשפה ליד הבניינים. אפילו שמה של השכונה אינו מוכר והיא נקראת במסמכים רשמיים בשמות “ס’ח” או “ס’ב”.
בשכונה ישנו מגרש ציבורי אחד, שטח מוזנח שבו משחקים הילדים. אלא שעכשיו, אפילו השטח הזה – שביום מן הימים עשוי לשמש למתנ”ס או גן ציבורי, צפוי להיגזל מהתושבים לטובת הקמת מטה המשטרה העירוני בלוד, מבנה ענק בן 7 קומות (ועוד 2 קומות מרתף).
בעתירה שכתב עו”ד עאוני בנא מהאגודה לזכויות האזרח, נטען כי ועדת התכנון המחוזית, שאישרה את הקמת מבנה המשטרה, לא לקחה בחשבון את התנגדויות התושבים, את השיקולים החברתיים שכרוכים בהקמת מטה המשטרה בשכונה ולא בחנה ביסודיות את הצעת התושבים למיקום האלטרנטיבי למטה המשטרה.
לדברי אברהים אבו-סעלוק, נציג התושבים ואחד העותרים, “לא יכול להיות שום הסבר לכך שבמאה העשרים ואחת, שכונה בעיר גדולה במרכז הארץ נראית כמו מחנה פליטים. אחרי שנים של הזנחה, כשהקשר היחיד של העירייה לתושבים היה בחשבונות הארנונה, סוף סף מעניקים לנו “מתנה” – בניין עצום למשטרה, שיגזול מהשכונה את השטח היחיד שבו עוד אפשר להקים גינה לטובת הציבור.”
לדברי עו”ד עאוני בנא, ראש תחום זכויות המיעוט הערבי באגודה לזכויות האזרח, “לאורך כל התהליך ראינו עד כמה התושבים הללו שקופים מבחינת הרשויות. בניגוד לחוק, לא דאגו ליידע אותם כמו שצריך על התוכנית, דחו כלאחר יד את ההתנגדויות שלהם ואפילו לא תמיד טרחו לענות לפניותיהם. אין שום הצדקה, חוקית או ערכית, ליחס המזלזל ולאפליה הבוטה בין התושבים הללו לבין תושבים אחרים בלוד, ואי אפשר להתעלם מהגוון הלאומי הברור של האפליה הזו.”
לדברי מתכנן ערים סזאר יהודקין, מ’במקום’, “לא רק ששכונת כרם אל תופאח לא קיימת מבחינת הרשויות ומוסדות התכנון, אלא שגם לא תהיה קיימת, אחרת לא ניתן להבין את ההחלטה להקים דווקא בתחומה מטה משטרה מרכזי. במקום לדאוג לצרכים הבסיסיים של תושבים הנמנים למעמד חברתי-כלכלי נמוך (כמו פתרונות דיור, תשתיות וחינוך) ולנסות לשפר את איכות החיים שלהם, הרשויות מעדיפות לקדם תכניות מבלי לבחון לעומק את מידת התאמתן לסביבה ומה ההשלכות שלהן לטווח ארוך.”
