21 באפריל 2013
בעתירה שהוגשה ביום ראשון לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, דורשות ‘במקום’ והאגודה לזכויות האזרח מבית המשפט להורות לוועדות התכנון להפסיק ולהסתמך על ‘תכנית המתאר ירושלים 2000‘.
מאז שקידומה של התוכנית בהליכים המקובלים נעצר, מסתמכות עליה הוועדות כמעין “מסמך מדיניות” מחייב שבגינו הן דוחות תוכניות בניה חדשות, על אף שהתוכנית חסרה תוקף סטטוטורי, ומעולם לא הופקדה להתנגדויות הציבור.
בעתירה נטען כי ההסתמכות על התוכנית שלא אושרה שינתה בפועל את המצב התכנוני בירושלים בניגוד לדין ותוך עקיפת ההליך הקבוע בחוק, שנועד להבטיח שקיפות ושיתוף הציבור. המציאות התכנונית הלא סבירה שנוצרה, במסגרתה נדחות תכניות בניה ופיתוח העומדות בסתירה לתכנית שכלל אינה מאושרת, פוגעות פגיעה חמורה במיוחד בתושבי השכונות הפלסטיניות בעיר. שכונות אלו סובלות משך עשורים מהיעדר תכנון ראוי מטעם הרשויות, ומאופיינות בהגבלות חמורות על פיתוח ובניה, בצפיפות קיצונית, במצוקת דיור קשה, ובמחסור במבנים ציבוריים (בתי ספר, וסדות רפואיים, סניפי דואר וכולי). אף שפלסטינים מהווים כיום 39% מתושבי העיר, השטח הכולל המיועד לבנייה למגורים בשכונותיהם מכסה 14% בלבד משטחה של ירושלים המזרחית (ו-7.8% בלבד משטח העיר). על רקע מצב משברי זה, באה ההסתמכות על תוכנית המתאר ומצמצמת עוד יותר את האפשרויות העומדות בפני התושבים.
אדריכלית אפרת כהן-בר מ’במקום’: “בשל מגבלות הבנייה בשכונות הפלסטיניות לקחו על עצמם התושבים הפלסטינים לפתור את בעיות התכנון ובעשור שקדם להקפאת התוכנית קידמו תוכניות בנייה בעצמם ועל חשבונם. תוך הסתמכות על תוכנית שאיננה תקפה, הקפיאה הוועדה המחוזית חלק ניכר מתוכניות פרטיות אלו ובכך גרמה לכאוס התכנוני בשכונות ירושלים המזרחית להתרחב ולהעמיק”.
תכנית מתאר ירושלים 2000, הכוללת את כל השטח המוניציפאלי של העיר, נידונה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים החל משנת 2005 ועד שנת 2009, אולם מאז ועד היום לא הופקדה בפועל ולא קיבלה תוקף חוקי. כיון שהליך אישור התוכנית הוקפא, לא ניתנה הזדמנות לתושבי העיר להגיש התנגדויות לתוכנית ולהשפיע על עיצובה, ולא ניתנה האפשרות לקבל פיצויים במקרה של פגיעה תכנונית. אף על פי כן, משתמשת הוועדה בתכנית כ”מסמך מדיניות” שעל בסיסו נדונות, מאושרות ונדחות תכניות מוצעות בעיר.
