חוות דעת תכנונית
2006
הכפר הבדווי אבו רביע מרכז ממוקם מצפון לכביש באר שבע – ערד, דרומית ליישוב מכחול. היישוב הינו ‘כפר לא מוכר’, וכיום נעשים מגעים בין תושבי הכפר לבין הרשויות להסדירו תכנונית.
באמצע 2005 התקבלה ב’במקום’ בקשה של תושבי הכפר לבחון תכנית מתאר ליישוב הסמוך לכפרם, כוחלה, במסגרתה מתוכנן להיסלל כביש גישה לכוחלה העובר בשטח הכפר אבו רביע מרכז. בתום בדיקת התכנית ולאחר עריכת סיורים בשטח, הגישה ‘במקום’ חוות דעת תכנונית שתמכה בעמדתם של תושבי אבו רביע וצורפה לערר על החלטת הוועדה המחוזית לאשר את התכנית ליישוב כוחלה.
עיקרי חוות הדעת
- המצב בשטח ונחיצות הדרך המתוכננת: בחינה של המצב בשטח הובילה למסקנה כי בדרך המוצעת כמעט ולא נעשה שימוש על מנת להגיע לאזור הצפון-מערבי של אגן נחל מרעית וליישוב כוחלה. יותר מכך, לאזורים אלו מגיעים בשני תוואים קיימים אחרים, המחברים בין אזור זה לדרכים סטטוטוריות המובילות כיום לשתי המחצבות הפועלות במרחב. כלומר, אישור התוואי בתכנית משמעו שליישוב כוחלה יהיו שלוש דרכי גישה סטטוטוריות, ודבר זה אינו סביר בכל קנה מידה.
- פגיעה בוואדי מרעית: דרך הגישה המוצעת חוצה את ואדי מרעית. לוואדי מרעית ערך נופי וסביבתי. מן ההיבט התפקודי, הוואדי בעל פוטנציאל לשמש שטח ציבורי פתוח ואף בסיס כלכלי (חקלאי, תיירותי, אקולוגי וכו’) לרווחתם העתידית של תושבי האזור. מעבר כביש בוואדי יפגע ברציפותו של השטח הפתוח מבחינה ממשית וויזואלית, ואף יגרור אחריו מפגעים רבים עקב הצורך לבצע עבודות תשתית נרחבות על מנת להתאים את תוואי הדרך מבחינה הנדסית לתקנים הרצויים – שיפועים, רוחב כביש וכיו”ב.
- פגיעה בבתי התושבים וקרבה מסוכנת אליהם: תוואי הדרך בתכנית המוצעת לא מביא בחשבון את פריסת המגורים הקיימת בפועל בשטח, ובמפת המדידה לא מצוינים כל המבנים הקיימים בשטח. התעלמות זו תגרור, במידה וייסלל הכביש, פגיעה בצרכי התושבים, באיכות חייהם ובזכויותיהם הקנייניות, שכן ביצוע התכנית כמות שהיא יחייב הריסת בתים המצויים על התוואי או בסמוך לו. יתרה מכך, הדרך המתוכננת מצויה בקרבת בתי מגורים ותגרום לפגיעה סביבתית, למטרדים לאוכלוסייה, להקטנת הנגישות בין בתי המגורים, לסכנה בטיחותית ממשית לילדים וצעירים המשחקים במרחב וכיו”ב.
הדיון בוועדת הערר
בנובמבר 2006 התקיים הדיון בוועדת המשנה לעררים, בהשתתפות נציגי התושבים מהכפרים. בתום הדיון התקבלה החלטה לפצל את תכנית כוחלה לשתי תכניות, כך שהתכנית לדרך הגישה תידון בנפרד בוועדה המחוזית, וזו תיתן דעתה לכל הנושאים שעלו בערר, ובכלל זה, להיבטים התכנוניים שעלו בחוות הדעת של ‘במקום’.
מעבר להצלחה ומשמעותה, ניתן לציין את הדיון בוועדה בכלל ואת ההחלטה בפרט כדוגמה לאפשרות המעשית ליישב מחלוקות תכנוניות על ידי הממסד התכנוני, תוך שיתוף מלא של התושבים ובהסכמתם.
