רקע
בני השבט הבדווי אל עוקבי חיו באזור אלעקריב בנגב (כיום – אזור משמר הנגב). אחד מהם עוד נזכר איך בשנים הראשונות של מדינת ישראל השתמשה מערכת המשפט שלה באחד מהחדרים בבית אביו כבית משפט מזדמן כדי לטפל בסכסוכים מקומיים. בשנות ה – 50 הם התבקשו על ידי הצבא לעזוב את האזור לתקופה של כחצי שנה, תוך הבטחה שיוכלו לחזור למקומם עם תום התקופה. הבטחות אלו לא קוימו עד עצם היום הזה. בחמישים השנים האחרונות התגוררו בני השבט ביישוב סמוך לחורה, שלא הוכר על ידי השלטונות ולא עבר את הליכי התכנון על פי החוק. כתוצאה מכך סובל היישוב מחוסר בתשתיות כמו מים וחשמל, ומחוסר במבני ציבור. כיום מונה היישוב כ 1300 נפש. בשנות ה- 90 הופעל לחץ על ידי היישוב עומר לפינוי שבט תראבין א- סאנע מהאדמות שהוא יושב עליהן בסמוך ליישוב. לשם כך יועד שטח מדרום לעיר רהט, שהיה אמור לשמש להקמת יישוב חדש לשבט. אולם לקראת סוף שלבי התכנון החליטו בני שבט התראבין שלא לעבור ליישוב החדש, ולפיכך פנו בני שבט אל עוקבי בבקשה לעבור להתגורר באתר המיועד. למרות שמספר גורמים תמכו בבקשה, הפנייה נדחתה על ידי הוועדה המחוזית דרום ועל ידי מנהלת הבדווים, בטענה כי התכניות, שהוכנו לטובת שבט תראבין א- סאנע, בטלות. לקראת סוף שנת 2002 נודע לבני השבט כי התכנית, שכביכול בוטלה, עברה הסבה לצורך הקמת יישוב יהודי חדש באתר. זאת בהתאם להחלטת הממשלה מחודש יולי על הקמת 14 ישובים יהודים חדשים, 5 מתוכם בנגב. לטובת יישוב זה הוקם גרעין וניתן לו השם “גבעות בר”. התכנית פורסמה מחדש להתנגדויות בנוהל מזורז. בני שבט אל עוקבי, בשיתוף עם האגודה לסיוע והגנה על הבדווים בישראל, פנו לקליניקה לזכויות אדם שבפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים לצורך הגשת התנגדות לתכנית המוצעת. לטענתם, הסבת התכנית לאוכלוסייה יהודית מנוגדת להבטחות שניתנו להם. כמו כן טענו כי התכנית המקורית מומנה בכספי מנהלת הבדווים אשר אמונה על מציאת פתרונות לאוכלוסייה הבדווית. נציגי הקליניקה פנו אל ‘במקום’ לקבלת גיבוי מקצועי תכנוני לצורך הכנת ההתנגדות וההליכים המשפטיים שבעקבותיה.
פעילות ‘במקום’
אחרי בחינת התכנית, הכינה ‘במקום’ חוות דעת מקצועית שצורפה להתנגדות שהגישו בני שבט אל עוקבי. ראשית, חוות הדעת הצביעה על אי תקינות הליך ההפקדה המזורז של התכנית. שנית, חוות הדעת ערערה על תוקפה של התכנית, והציגה את חוסר התאמתה לעקרונות שהתוותה תכנית המתאר הארצית תמ”א 35, בה נקבע הצורך במתן מגוון פתרונות דיור עבור האוכלוסייה הבדווית. כמו כן הוכח כי במרחב מחוז הדרום קיים מגוון רב של פתרונות דיור עבור האוכלוסייה היהודית, ואף ניתן להתחיל בבניית מספר רב של יחידות דיור בהתאם לתכניות מאושרות, אך לפי שעה אין לכך דרישה. ההתנגדות נדחתה על ידי ועדת המשנה להתנגדויות, בנימוק שהחלטת הממשלה להקים ישוב חדש במקום אינה מותירה מרחב לשיקול דעת תכנוני. בהתאם לנוהל שנקבע בחוק, הגישו אנשי אל עוקבי, באמצעות הקליניקה ובגיבוי מקצועי של ‘במקום’, בקשה לרשות ערר על ההחלטה בפני המועצה הארצית לתכנון ובנייה. זו התבססה על הטענה כי ועדת המשנה פעלה מתוך שיקול דעת מוטעה כאשר דחתה את ההתנגדות בהסתמכה על החלטת הממשלה בלבד. הבקשה לקבלת רשות ערר נדחתה על ידי יושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז הדרום, ולכן הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי כדי שזה יורה על מתן רשות הערר. בית המשפט לענינים מנהליים בבבאר שבע קיבל את העתירה, והתיר לבני שבט אל עוקבי לשטוח את טענותיהם בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה.
תוצאות ביניים
ב 10.7.03 הוגש ערר למועצה וצורפה לו חוות דעת מומחה שנכתבה על ידי ‘במקום’. הדיון בעניין התקיים בשני דיונים בוועדת המשנה לעררים שליד המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, בתאריכים 15 בספטמבר 2003 ו- 1 בינואר 2004. ‘במקום’ והאגודה לזכויות האזרח הופיעו בפני הוועדה והציגו את הטענות המשפטיות והתכנוניות כנגד החלטת הועדה המחוזית בבואה לדחות את ההתנגדות שהוגשה לתכנית המוצעת. ב – 19 בינואר התקבלה החלטה של הועדה לדחות את הערר, ולאשר את התכנית להקמת היישוב “גבעות בר”.
“עובדות בשטח”
עוד בטרם התקבלה ההחלטה הרשמית בעניין, החל בהוראת שר השיכון “מבצע” חשאי להקמתו של היישוב היהודי. באישון לילה, הובאו למקום למעלה מעשרה מבנים יבילים (קרוואנים) והוחל בביצוע עבודות לחיבורם לתשתיות מים, חשמל וביוב. זאת מבלי שיכלו להתקבל היתרים כדין, משום שהתכנית טרם קיבלה תוקף חוקי. בפרסומים בתקשורת נמסר, כי הצבת הקרוואנים נעשתה בכוונה ונועדה לקבוע עובדות בשטח ולסכל את יכולתם של העותרים לפנות לערכאות משפטיות ולמצות את זכויותיהם.
המאבק נמשך
האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדווים, ביחד עם האגודה לזכויות האזרח, נציגי הוועד המקומי של השבט הבדווי אל-עוקבי ו’במקום’ הגישו עתירה לבג”צ נגד החלטת המועצה הארצית לתכנון ולבניה, שר הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והקרן הקיימת. העתירה הוגשה בדרישה לבטל את האישור להקמתו של היישוב “גבעות בר”, להפסיק לאלתר את ביצוע העבודות הבלתי חוקיות במקום, ולהשיב ליישוב המתוכנן את ייעודו המקורי כיישוב עבור האוכלוסיה הבדווית. בג”צ מתבקש להוציא צו בינים, אשר ימנע את איכלוסו של היישוב עד להכרעה בעתירה.
