English | العربية

אס-סוואנה – כרטיס שכונה

יוני 2014

רקע על השכונה

שכונת אס-סוואנה היא שכונת המגורים היחידה היושבת על מדרון המערבי של הר הזיתים. השכונה גולשת מקו הרכס אל אפיק ואדי אנ-נאר (נחל הקדרון), ומגיעה סמוך לשכונת ואדי אג’-ג’וז הגובלת בה במערב. מצפון גובלת השכונה בקמפוס האוניברסיטה העברית שבהר הצופים, וממזרח באט-טור ובקמפוס אוניברסיטת ברינגהם יאנג (הידועה כאוניברסיטה המורמונית). בדרום גובלת השכונה ברצועת שטח משמעותית הכוללת את בית הקברות היהודי שעל הר הזיתים, בית קברות מוסלמי גדול, ומספר מתחמים השייכים לכנסיות השונות.

אס-סוואנה התפתחה על האדמות החקלאיות של הכפר אט-טור, אשר בתקופת השלטון העות’מאני בארץ (וגם בתקופה הירדנית) היו חלק מהפריפריה הכפרית של ירושלים. הבריטים כללו את אט-טור ואת אס-סוואנה בתחום העיר, אולם להבדיל מאט-טור, המופיעה בתוכניות המנדטוריות כאזור מגורים, אס-סוואנה כלולה באותן תוכניות בייעוד של שטחים פתוחים מסוגים שונים. השכונה נעדרת מרכז כפרי היסטורי, ומסוף המאה ה- 19 החלה להתפתח בלב כרמי הזיתים שמדרום לדרך אט-טור התלולה, העולה אל עבר הר הזיתים.

בתחילת שנות ה- 40, השכונה כללה מקבץ של כ- 25 בתים, ועד לשנות ה- 70 היא גדלה לכ- 75 בתי מגורים. אולם, לאחר החלת השלטון הישראלי באזור (בעקבות מלחמת 1967), הוגבלה תנופת פיתוח זו. בתוכנית עמ/9 לאגן החזותי של העיר העתיקה (1977), האזורים בעלי יעוד למגורים הוגבלו לשטח שמדרום לדרך אט-טור, ונקבעה בהם צפיפות מגורים נמוכה. השטח שמצפון לדרך יועד לפיתוח מלונאות, נופש ומוסדות, למרות שכבר היו קיימים שם כ- 20 בתים. בשנים שחלפו מאז, נוספו בשכונה בתי מגורים בודדים שנבנו מדרום לדרך, ומספר מוסדות על-עירוניים שנבנו מצפון לה. בהשוואה לשכונות אחרות בירושלים המזרחית, אס- סוואנה מבוססת ואמידה. קרבתה לאזורי המסחר במרכז העיר המזרחית ולמוסדות תיירותיים ורפואיים שבהר הזיתים, מעניקים לה יתרונות רבים. אולם, הקמתם של הגנים הלאומיים מסביב לשכונה מטילה איום גדול להמשך התפתחותה של השכונה.

 

נתונים בית ספר אל-איברהימיה

הקמתו של הגן הלאומי “עמק צורים” על ידי רשות הטבע והגנים (רט”ג), לוותה בהתנגדויות מצד בעלי קרקעות תושבי השכונה והנהלת בית הספר אל-איברהימיה. בית ספר פרטי זה, השוכן עוד מלפני 1967 בשכונת אס-סוואנה, ונמצא מצפון לדרך אט-טור, כולל בתוכו יסודי, תיכון ומכללה ומהווה מוסד וותיק מוכר, המבוקש בקרב תושבי ירושלים המזרחית. בשנות השבעים אושרה תוכנית נקודתית (מס’ 2177) שהסדירה את ייעוד הקרקע של בית הספר כמגרש למבנה ציבור, ואף צירפה אליו מגרש סמוך, מצפון, בייעוד לשטח ציבורי פתוח (שצ”פ). המגרש, שפותח באופן בסיסי בלבד, משמש את בית הספר כמו גם את ילדי אס-סוואנה והשכונות הסמוכות כמגרש כדורגל.

בתוכנית המתאר השכונתית, שהוכנה בשנות ה- 80 ואושרה ב- 1990, נקבע ייעוד קרקע לגן לאומי עבור שטח נרחב בצפון השכונה. ייעוד הקרקע של מגרש הכדורגל נותר שצ”פ ללא שינוי. לעומת זאת, תוכנית ההכרזה אשר הוכנה בשנת 2000, בסמוך להכרזה של הגן הלאומי “עמק צורים”, כללה את מגרש הכדורגל בשטחו, יחד עם שצ”פ נוסף הנמצא בסמוך לשכונת ואדי אג’- ג’וז וזאת למרות שעל פי חוק, התוכניות המוכרזות של הגן הלאומי אמורות להיות על שטח שיועד לכך בתוכנית מאושרת.

בשנים שלאחר ההכרזה, רט”ג פירקה את הגדר שהקיפה את מגרש הכדורגל, ובית הספר בנה אותה חזרה, וחוזר חלילה. רט”ג ניסתה למנוע מהורי התלמידים לחנות במגרש החניה הצמוד לבית הספר בטענה שהוא מיועד לשמש את באי הגן הלאומי. פעולות אלו של רט”ג נעשו באופן מאיים, לעיתים באישון לילה, וגרמו לעימותים פיזיים בינם לבין התושבים. לבסוף, פנו בעלי הקרקעות והנהלת בית הספר לבג”ץ ובמהלך ההתדיינות בעתירה הושגה הסכמה בין הצדדים לפיה גבולות ההכרזה יתוקנו ושטח מגרש הכדורגל לא ייכלל בגבולות הגן הלאומי. כך נוצר המצב שנחשב כסטטוס קוו עד היום: התלמידים ממשיכים לשחק כדורגל, ההורים ממשיכים להשתמש בחניון, והתיירים חולפים על פני גדר בית הספר, בדרכם לבקר בגן. צל הסכסוך עומד בעינו ומונע מן התלמידים והוריהם לבקר בגן הלאומי אשר לא נועד לשרתם.

מידע נוסף: