עדכון, יוני 2013
ביום חמישי ה30.5.2013 נתן בג”צ פסק דין בעתירה של ‘במקום’ נגד ‘תקנות הפטור’ ששימשו להקמת מתקן הכליאה למבקשי המקלט. במהלך ההליך המשפטי הודיעה המדינה כי אין בכוונתה להשתמש עוד בתקנות הפטור וכשיוגשו בקשות חדשות לרישוי בנייה, הן תעבורנה במסלול הרגיל של בקשה להיתר. על כן ביקשה המדינה למחוק את העתירה מבלי לדון בטענות העקרוניות. בית המשפט קיבל את עמדת המדינה כי הסעד הנדרש בעתירה אינו אקטואלי, אולם יחד עם זאת, הוא דן ארוכות בפרשנות של סעיף 266 לחוק התכנון והבנייה וערך לראשונה דיון מפורט בו.
על פי עמדת המדינה, הפטור מהיתר כולל באופן מובנה גם פטור מתכנית, כלומר, כאשר שר הפנים קובע בתקנות פטור מהיתר מכוח סעיף 266 לחוק, הוא רשאי לקבוע בכך באופן מובנה גם פטור מחובת תכנית מפורטת מאושרת. בפסק הדין דחה בג”צ את עמדת המדינה. כאמור בפסקה מ”ו לפסק הדין, “אין הפטור שמאפשר סעיף 266 להעניק לעבודות ושימושים מהיתר, פוטר אגב אורחא אף מן החובה להלום את הוראותיה של תוכנית תקפה”.
בנוסף, הביע בג”צ ספק גדול האם ניתן לקבל את עמדת המדינה, שלפיה די בתכנית רעיונית או בתכנית מופקדת כדי לקבוע פטור מהיתר מכוח סעיף 266 לחוק. השופט רובינשטיין כתב בהקשר זה בפסקה מ”ט לפסק הדין כי “פשיטא, שהחלופה המועדפת היא היתר, והחלופה הגרועה ממנה היא בנייה [בפטור מהיתר] לפי תוכנית מאושרת. מסופקני מאוד אם יש מקום לבנייה לפי תוכנית שטרם אושרה (שהרי יכולה היא להשתנות), אך לא נחרוץ משפט כיוון שהעניין אינו עוד על הפרק”.
בהתייחס לנסיבות הקונקרטיות של תקנות הפטור נשוא העתירה, בית המשפט קבע כי ספק גדול אם בכלל היתה הצדקה לתקן אותן מלכתחילה, משום שהדחיפות שלה טענה המועצה הארצית (מספר רב מאוד של “מסתננים”) לא היתה מעוגנת בעובדות כבר בעת תיקון התקנות המקוריות בינואר 2012, ובוודאי שלא ביוני 2012, אז הוחמרו עוד תקנות הפטור ונקבעה האפשרות למתן פטור מהיתר מכוח תוכנית רעיונית שטרם הופקדה. כן קבע בית המשפט כי ככל שהמדינה תרצה לשוב ולהשתמש בתקנות הפטור נשוא העתירה, יהיה עליה לפרסם הודעה ולאפשר לעותרת להתנגד לבקשה לפטור מהיתר. כן תעמוד לעותרת הזכות לשוב ולפנות לבית המשפט במקרה זה. בג”צ פסק לטובת ‘במקום’ הוצאות בסך 15,000 שקלים. עו”ד ישי שנידור ייצג את ‘במקום’ בהליך.
