במקום

יוני 2020

המועצה המקומית עארה-ערערה ממוקמת בחלקו המערבי של ואדי עארה, משני צדי כביש 65, ומורכבת למעשה על ידי מספר יישובים, שני הגדולים והעיקריים הם ערערה ועארה, ועוד מספר יישובים קטנים כגון ח’ור סאקר, ואדי אל קאצב, אל ביאר, אל מנסורה. כל אותם יישובים הוגדרו יחד כמועצה מקומית במחצית שנות ה-80′ מבלי להתייחס להרכב החברתי או לרקע ההיסטורי שלהם. בסוף שנת 2018 התגוררו בתחום המועצה כמעט 25,000 תושבים.

כמו ביישובים ערביים רבים אחרים, תושבי המוצעה ראו לאורך השנים איך האדמות המקוריות של יישוביהם הועברו לתחום השיפוט של מועצות אזוריות סמוכות, בזמן ששטחי הפיתוח שלהם נותרו מצומצמים, ללא אפשרות לתת מענה לכלל צרכי האוכלוסייה והרשות המקומית וללא ראיה עתידית. שטח השיפוט של המועצה מחולק לשניים על ידי כביש 65 באופן לא הגיוני שייתכן ואין לו אח ורעה במפת השלטון המקומי בישראל. ניתוק שטח השיפוט של המועצה על ידי רצועה צרה ברוחב של 50 מ’ ואורך של 2 ק”מ לאורך תוואי כביש ראשי מבטא את חוסר האמון של המדינה כלפי הרשות המקומית.

שנים רבות של תכנון חסר גרמו לתופעה נרחבת של בנייה ללא היתר בתחום המועצה מתוך חוסר ברירה ולהעדר מקורות לפיתוח מקומי. בשנת 2014 החל מינהל התכנון בקידום תכנית מתאר כוללנית עבור המועצה המקומית במטרה לתת מענה תכנוני ראוי לתושביה וגם ליצור עתודות לפיתוח עבור הדורות הבאים. למרות זאת, כאשר התוכנית הופקדה לעיון הציבור והתנגדויות לקראת סוף שנת 2019, הוגשו נגדה מעל 150 התנגדויות אשר ביטאו את האכזבה וחוסר שביעות הרצון של הציבור המקומי ביחס לתוכנית המוצעת.

מרבית ההתנגדויות הוגשו על ידי אנשים פרטיים, אך גם המועצה המקומית עראה-ערערה והוועדה המקומית עירון הגישו התנגדות משל עצמן. עמותת במקום, יחד עם קבוצה של יותר מ-30 תושבים הגישה את התנגדותה לתוכנית הכוללנית המוצעת, בה הועלו, בין היתר הטענות הבאות:

1. הסתמכות על נתונים לקויים ולא מעודכנים כתשתית להכנת התוכנית, דבר שמוביל לדעתנו לחוסר התאמה בין צרכי התושבים היום ובעתיד לבין שלבי הפיתוח המוצעים לטווח הזמן המיידי והארוך שנקבעו על בסיס תחזיות מוטעות לצפי גידול אוכלוסיית המועצה.
2. חוסר אפשרות להבטיח את היישום של מלאו פוטנציאל הבנייה המוצע בתוכנית מכיוון שחלק גדול מעתודות הקרקע לפיתוח מסתמך על קרקע בבעלות פרטית ולא ניתן להכריח את בעלי הזכויות לממשן.
3. צורך בהכרה והסדרה תכנונית של הכפר אל מנסורה, אשר קיים מזה כ-70 שנה ומאכלס כיום כ-150 נפשות, ואדמותיו צורפו בזמנו לתחום השיפוט של המועצה מבלי להסדיר את הבנייה בו והכרתו כמוקד התיישבות. דרישה זאת עלתה בהתנגדויות רבות, כולל אלה של המועצה המקומית ושל הוועדה המקומית.
4. צורך להתאים את מערכת הדרכים המוצעת למציאות הבנויה שנוצרה בשטח לאורך שנים רבות במהלכן תושבי המועצה סבלו מהיעדר תכנון ומהתארכותו של ההליך התכנוני הנוכחי.
5. דרישה שהתוכנית תייצר את התשתית התכנונית שתביא לרצף של תחום השיפוט ותכלול את רצועת הדרך שמפרידה בין שני חלקי המועצה באופן שרירותי. למרות שהתוכנית מציעה להרחיב את שטחי הפיתוח של המועצה במקומות שונים, היא אינה נותנת את דעתה לנושא זה.
6. תהליך שיתוף הציבור לא היה שלם מכיוון שפרט לשלב הראשוני של עבודת התכנון לא התקיימו פגישות מעקב ועדכון עבור תושבי המועצה, אשר ראו את התוצר המוגמר רק בשלב של הפקדת התוכנית.

הדיון בהתנגדויות התקיים בחודש יוני 2020. ועדת ההתנגדויות החליטה לדחות את מרבית הטענות שהועלו כנגד התוכנית, הן על ידי הרשות המקומית והוועדה המקומית, והן על ידי תושבי המועצה, כולל אלה שהתנגדו לתוכנית יחד איתנו. אנו סבורים שמדובר בהחלטה לא טובה: אפשר היה לצפות שהמשאבים שהושקעו בהכנת התוכנית ופרק הזמן הארוך שנדרש לשם כך יניבו תוצאות טובות יותר עבור תושבי המועצה.

אנו מוצאים לנכון לציין כי במקרה של הדרישה להביא להכרה והסדרה תכנונית של הכפר אל מנסורה כחלק ממגוון פתרונות המגורים בתחום המועצה, ועדת ההתנגדויות אימצה לעצמה תשובה אחת ויחידה, שלילית ושבלונית, אשר בחנה אך ורק את ההצעה התכנונית שהציגה המועצה המקומית להכרה בכפר, ולא התייחסה כלל להצעות תכנוניות אחרות שהובאו בפניה. נציין כי הנושא אמור עדיין לעלות לדיון בפני המועצה הארצית במסגרת ההתנגדויות לתיקון מס’ 11 לתוכנית המתאר של מחוז חיפה ויש לצפות ששם תימצא אוזן קשבת לדרישותיהם של תושבי המקום.