ראיון עם אדר’ אפרת כהן בר בפורום לחשיבה אזורית, בעקבות דו”ח משותף של ‘במקום’ ו’עיר עמים’: השכונות הפלסטיניות בירושלים סובלות מתכנון לקוי הנובע ממניעים פוליטיים. מוסדות התכנון בעיר מקדמים את מדיניות ממשלתית ועירונית לחזק את הרוב היהודי בירושלים ולשמרו, תוך צמצום אפשרויות הפיתוח החוקיות של תושבי העיר הפלסטינים.
רוחות המחאה החברתית שנשבו ברחובות הערים בישראל בקיץ 2011 עוּדְנוּ והיו לשיח על סעיפי תקציב וניסוחים של תכניות מימון וחוקים חדשים הצצים חדשות לבקרים. מה שבכל זאת נשאר מהחידוש שהביא קיץ 2011 ניתן לתמצות במילה ‘בהילות’ – בהילות לפתור את מצוקת הדיור ואת יוקר המחייה שהמגורים הם מרכיב מרכזי בו. אך סוגיות מורכבות כמו ‘דיור לכל במחיר הוגן’ אינן ניתנות לפתרון בבהילות. צריך להפריד בין מחסור ארצי בדירות לבין שיקום וחידוש מרכזי ערים – כלומר, יש להגדיר את עומקה של בעיית הדיור הארצית ולהציע לה פתרונות, ובמקביל יש לעודד תהליכי התחדשות עירונית מתוך התמקדות בטובת הערים עצמן וטובת האוכלוסייה הוותיקה המתגוררת בהן.
התנגדות, יולי 2017
ב20 ביולי עמותת ‘במקום’ הגישה התנגדות לתכנית ותמ”ל ‘לוד-רובע מערבי’ כיוון ש: התכנית סותרת את תכנית המתאר של העיר לוד, ועלולה למנוע את מימוש חזון ההתחדשות העירונית הכלול בה; התכנית חוזרת על טעויות שנעשו כשנבנו שכונות הלוויין הראשונות של העיר לוד וגרמו לבריחת אוכלוסייה אליהן על חשבון העיר הקיימת; התכנית גדולה מידי ולא מותאמת ליכולת הנשיאה של העיר הקיימת; התכנית עלולה לעקב תהליכים עדינים של התחדשות עירונית הנחוצים כל-כך בעיר הוותיקה; התכנית מציעה להקים שכונה בגודל של עיר שלמה שתהווה תחרות לא הוגנת לעיר לוד המשוועת למהפך ולהתחדשות; הבינוי המוצע, אשר למעלה ממחציתו מוצע במבנים גבוהים ואף במגדלים, אינו מתאים למגורים של 80% מאוכלוסיית ישראל, בשל עלויות מגורים גבוהות.
דו”ח, יולי 2017
במסגרת הדו”ח נבחנות שלוש תכניות שהוכנו עבור קהילות פלסטיניות בתחומי ירושלים המזרחית. המחסור בבתים למגורים ועול צווי ההריסה, הביאו רבים מתושבי מזרח העיר, שנואשו מכך שהעירייה תתכנן את השכונות שבהן הם גרים, להתארגן בתוך קהילותיהם וליזום הכנת תכניות מפורטות משלהם כדי להביאן לאישור מוסדות התכנון. אבל אלה מהם שבחרו לפעול בכיוון זה והיו מוכנים גם להתמודד עם האתגרים הפנים-קהילתיים הכרוכים בכך, נתקלו בשורה של מכשולים בירוקרטיים, ובראשם – אתגר ההתמודדות מול מדיניות תכנון ישראלית המוּנעת משיקולים דמוגרפיים. כפי שמדגים הדו”ח, מסלול החתחתים שהתכניות נדרשות לעבור מעיד כי הרשויות הישראליות מעכבות ככל יכולתן, ולבסוף מכשילות, כל תכנית מפורטת בעלת היקף משמעותי לשכונות הפלסטיניות בירושלים, ולמעשה, מונעות באופן זה בנייה חוקית של הפלסטינים.
