רוב מאמצי התכנון והפיתוח האורבאניים בישראל מושקעים מצד אחד בפרויקטים של פינוי-בינוי המכונים ‘התחדשות עירונית’, ומצד שני בהקמת שכונות חדשות בהליך מקוצר המתקיים בוועדה הארצית לתכנון ולבניה של למתחמים מועדפים לדיור (הוותמ”ל).
במרכז מסלולי פינוי-בינוי עומדים הריסת מבנים ומרקמים עירוניים שלמים והחלפתם במבנים חדשים בנפחים גדולים ובחיבה מוגזמת למגדלי מגורים. תהליכי פינוי-בינוי מקודמים על-ידי הסקטור הפרטי ולפיכך נבדקים ונבחנים בעיקר לאור שיקולים כלכליים. מה שפחות נלקח בחשבון בתוך התהליכים האלה הם ההיבטים החברתיים הקשורים לאוכלוסייה הוותיקה בשכונות המיועדות להתחדשות. תהליכי התחדשות עירונית, והחוקים החדשים שנחקקו כדי לאפשר אותם, הפכו למהלך דורסני ומשתיק המשסה דיירים בשכניהם הנחשבים ל’סרבנים’.
בשנותיה הראשונות של הוותמ”ל קודמו שכונות ענק חדשות על קרקע חקלאית. השכונות הללו פגעו מצד אחד בשטחים פתוחים נחוצים ומצד שני החלישו את הערים שאליהן הוצמדו, הן בשל הגדלת העלויות הנופלות על הרשויות המקומיות מבלי לייצר מקורות הכנסה בהתאם והן בשל יצירת אטרקציה עבור אוכלוסיה היותר חזקה בהן. בשנים האחרונות, בעקבות הביקורת, צמצמה הוותמ”ל הנגיסה מהשטחים הפתוחים ועברה להתמקד בישובים ערבים, חרדיים ובהתחדשות עירונית.
מדיניות התכנון בישובים הערבים נגועה באפלייה. הישובים הערבים סובלים ממצוקת קרקע ודיור כמו גם ממחסור בשטחי ציבור, שירותים ומקומות תעסוקה. במשך השנים נערכו לא מעט תכניות מתאר ותכניות מפורטות בישובים ערבים אשר לרוב לא ענו על הצרכים האמתיים של התושבים ושל הרשויות המקומיות עצמן.
גם מאז שנת 2000, עת החליטה המדינה לתקן את המצב בעקבות המלצות ועדת אור, התכניות שקודמו לא נתנו מענה מספק לכלל המצוקות בתחומי התכנון והפיתוח המקומי ביישובים הערבים. תכניות המתאר שנערכו היו מצומצמות בשטחן ובזכויות הבנייה שלהן, באופן שהמשיך לפגוע בהתפתחותם של הישובים והשפיע באופן ישיר על תנאי המחייה של האזרחים הערבים ועל מרחב ההזדמנויות שלהם.
רק בעשור האחרון היו מספר החלטות ממשלה ותכניות מימון רחבות היקף במטרה לשפר היבטים רבים בחברה הערבית ובכלל זה את התכנון. אם זאת, יישום החלטות אלה נתקל בחסמים משמעותיים ורשויות המדינה טרם הצליחו להביא לשיפור משמעותי במצב התכנוני והפיתוח בכלל היישובים הערביים, אלא במוקדים מצומצמים.
בישובים המעורבים, שהם למעשה ישובים ערבים שאבדו את רוב אוכלוסייתם במלחמת 1948, ופותחו מאז הקמת המדינה בעיקר עבור האוכלוסייה היהודית שהצטרפה אליהם, התפתח סוג ייחודי של אפלייה בתקציבים העירוניים, בסגרגציה מרחבית ובקונפליקטים על המרחב הציבורי.
