הגדה המערבית

אל-חאן אל-אחמר הוא כפר בדואי בגדה המערבית, על דרך ירושלים ים המלח. תושבי הכפר, הנמנים עם שבט הג’הלין שמקורו בנגב, נאלצו לעזוב את מרחב המחייה המקורי שלהם בשנת 1949, לאחר קביעת הגבולות בין ישראל לירדן. התיישבותם בצפון מדבר יהודה לא הוסדרה מעולם וישובם לא זכה לתכנון. בהעדר תכנון סובלים התושבים מבעיות תעסוקה ופרנסה, חינוך, שירותים ותשתיות. בשנים האחרונות התגברו ניסיונות המדינה (בעידוד המתנחלים, או להפך) לסלק את הישוב ולגרש את תושביו. ‘במקום’ ליוותה את התושבים בניסוח מתווה ליישוב קבע במקום.

דקייקה היא קהילת רועים בדואית קטנה החיה בשולי דרום הר חברון, ומשתייכת לשבט הכעבנה-פריג'את. לאורך שנות הכיבוש, ובעיקר מאז בניית ההתנחלויות באזור, סירבה מדינת ישראל להכיר בקהילה במקום מושבה, או לערוך לה תכנית. במקום זה המדינה ניסתה להכריח אותה לעבור לתחומי היישוב חמיידה הסמוכה. במקום מלווה את הקהילה במאבקה להכרה בכפר במקומו הנוכחי, באמצעות עתירות נגד הריסות בתים, מחקר אנתרופולוגי על אורחות החיים והפעילות המרחבית של תושבי דקייקה, ובהכנת תכנית עקרונית להסדרת הכפר.

ראס עין אל-עוג'א, הממוקמת בדרום בקעת הירדן, היא קהילת הרועים הגדולה ביותר בגדה המערבית. הקהילה מונה כ-150 משפחות משבטי ג'הלין, כעבנה וראשידה, וכן מכפרים יטא וסמוע, היושבים מאז שנות ה-70' על אדמות אותן הם חוכרים מתושבי אל-עוג'א הסמוכה. בתחילת שנות ה-2000 החלו לקום סביב הכפר מאחזים אשר הגבילו את אפשרויות המרעה, מנעו מהתושבים לגשת למקור המים העיקרי – עין אל-עוג'א, והחלו להטיל טרור על התושבים. במקום סייעה לתושבים בדרישתם להכריז על תחום הגנה תפקודי סביב הכפר, ולאסור על מתנחלים להכנס אליו, אולם בקשתם נדחתה. בתחילת 2026 עזבו המשפחות את המקום, לאחר שלא יכלו עוד לשאת את האלימות כלפיהן.

הכפר ערב א-רמאדין ממוקם דרומית מזרחית לקלקיליה, ומתגוררים בו כ-500 תושבים, במקור פליטים מאזור הנגב, על קרקע פרטית אותה רכשו בשנות ה-50. לכפר אין תכנית מתאר, ולכן כל הבנייה הקיימת בו מוגדרת על-ידי ישראל כ"בלתי חוקית". בניית גדר ההפרדה כלאה את הכפר במובלעת אלפי מנשה, וניתקה אותו ממרקם החיים הפלסטיני באזור. ב-2004 'במקום' סייעה לתושבי ערב א-רמאדין ולתושבי הכפרים הסמוכים לעתור נגד תוואי הגדר. בעקבות העתירה שונה התוואי ושלושה כפרים חולצו מהמובלעת, אך ערב א-רמאדין והכפר הסמוך ערב אבו-פארדה נותרו בתוכה. מאז בניית הגדר ממררות הרשויות את חייהם של התושבים, מתוך מטרה לגרום להם "לעזוב מרצון" את כפרם ולעבור אל צידה הפלסטיני של הגדר. במקום מסייעת לתושבים להכין תכנית מתאר לכפרם ולקדמה מול המנהל האזרחי.

אום אל-ח'יר הוא כפר בדואי הממוקם בדרום הר חברון, מזרחית לעיירה יטא. התושבים גורשו בראשית שנות ה-50 מאזור תל-ערד, והתיישבו במקום על אדמות פרטיות, אותן קנו מתושבי יטא. שנים ארוכות התפרנסו מרעיית צאן המבוססת על תנועה עונתית ועל חקלאות בעל. מאז שנות ה-80 מגבילה המדינה את אפשרויות המחייה והרעייה של התושבים באמצעות הקמת ההתנחלויות כרמל ומעון, והכרזה על אדמות מדינה ושטחי אש, מתוך מטרה לכנס את כלל הקהילות במרחב לשטח מצומצם. הכפר איננו מחובר לתשתיות, והתושבים נסמכים על בורות ומיכלי מים, ומערכת חשמל סולרית. במהלך שנות ה-2000 הוציא המנהל האזרחי עשרות צווי הריסה למבנים בכפר. במקביל, החלו המתנחלים להתנכל לתושבים, למנוע מהם גישה לאדמות המרעה, להרוס תשתיות ולאיים עליהם. 'במקום' מלווה את הקהילה שנים ארוכות במאבקה נגד פלישת המתנחלים לאדמותיה, נגד הריסות הבתים, ולאישור תכנית מתאר ראויה לכפר.

כפר קרע הינו עיזבה של הכפר תולת' ובו מתגוררת קהילת רועים מאז 1948. החל משנות ה-80 הוקמו סביבו התנחלויות שבהדרגה בודדו אותו מהמרחב. מאז אוקטובר 2023, הוטלו מגבלות תנועה רבות בכל רחבי הגדה, ובכללן חסימות בפועל של דרכים חיוניות. לכפר קרע לא נותרה כל דרך גישה. 'במקום' עם ארגונים נוספים, מלווה את תושבי הכפר בדרישתם לקבל תנאים בסיסיים כמו גישה למים ומזון ולנוע במרחב. באמצעות ניתוח תצלומי אוויר סיפקנו הוכחה כי בכפר היו בתים לפני 1967, כבסיס לדרישה שהמנהל האזרחי יחבר את הכפר לתשתיות מים וחשמל.