English | العربية

שרפאת – כרטיס שכונה

יוני 2014

רקע על השכונה

 שכונת שרפאת נמצאת בחלקה הדרומי של ירושלים המזרחית, ויחד עם בית ספאפא הסמוכה, מנותקת מהרצף הגיאוגרפי של השכונות הפלסטיניות האחרות. ממזרח גובלת השכונה בדרך דב יוסף (“העלייה לגילה”), מצפון בקו הירוק (העובר בנחל רפאים), ממערב בשטחים הפתוחים הקובעים את גבול השטח הבנוי של העיר, ומדרום בגילה (שכונה ישראלית שנבנתה מעבר לקו הירוק אחרי 1967, בחלקה על קרקע שהופקעה מתושבי שרפאת). עיריית ירושלים רואה בבית-ספאפא ושרפאת יחידה אחת, אשר לה מינהל קהילתי אחד ומוסדות חינוך משותפים. לשתי השכונות תוכנית מתאר אחת, ישנה שעברה שינויים רבים לאורך השנים. למרות הקשרים בפועל, שתי השכונות מנותקות זו מזו ומתפקדות כיחידות נפרדות. הדרך הראשית המובילה לגילה (דב יוסף) נסללה על אדמות שרפאת ובית ספאפא וקובעת את הגבול ביניהן.

 בעבר הייתה שרפאת כפר חקלאי קטן לצד ערוץ נחל רפאים. מקור שם הכפר במילה הערבית “שרף”, שפירושה מקום גבוה שאפשר לצפות ממנו. ואכן, השכונה משקיפה מזרחה על בית ספאפא הסמוכה וצפונה על נחל רפאים. אדמות הכפר משתרעים על שתי גבעות ועל המדרון המתון הפרוס ביניהן. הגלעין ההיסטורי נמצא על הגבעה הדרומית מבין השתיים, בקצה שלוחה הגולשת צפונה ומערבה מ”ארד’ אס-סלייבה” (שם הרכס עליו נבנתה גילה, משמעות: האדמה הקשה). מנקודה זו התפתח הכפר דרומה במעלה השלוחה.

 כבר בשנות ה- 70 החל להתפתח מוקד בנייה נוסף על גבעת אד’-ד’הרה הצפונית והמרוחקת ומאוחר יותר החלה בנייה גם על המדרון המחבר ביניהן. מאז שנות ה- 70, עת התגוררו בשרפאת כ- 100 תושבים בלבד, גדלה האוכלוסייה, בין היתר עקב הגירה לתחומה. שרפאת, כמו בית ספאפא, הינה יעד מועדף על פלסטינים אזרחי ישראל (בעיקר מהצפון) המעוניינים להשתקע בירושלים. בנוסף, מאז בניית מכשול ההפרדה, פלסטינים-ירושלמים רבים, שהם תושבי קבע בישראל, היגרו אל השכונות הפלסטיניות של העיר אשר נכללו בצד הישראלי של המכשול, ובכלל זאת לשרפאת. מיקומה של שרפאת, ליד שכונות ישראליות, ובהן תשתיות ושירותים כנדרש, וליד אזור התעשייה תלפיות, הכולל גם אפשרויות תעסוקה ומסחר, מקנה לה את מעמדה כאחת השכונות האטרקטיביות בירושלים המזרחית. כיום, ישנם בתוך השכונה שטחים פנויים רבים, במיוחד בהשוואה לשכונות פלסטיניות אחרות בירושלים המזרחית, ובשנים האחרונות ניכרת בה האצה של בנייה ופיתוח.

 חולמים על בית עם חשמל

 הפער בין רמת התשתיות בשרפאת לבין זו בגילה הסמוכה צורם במיוחד עבור דיירי בית בודד בשולי השכונה, אשר ממש בצמוד אליו נבנו הווילות של רחוב שמיר. הבית נבנה בין 1967-  1970 על אדמה פרטית של משפחה מהכפר, והוא ממוקם במדרון המזרחי של הוואדי מדרום לגלעין הכפר (בשטח המסומן בתוכנית המתאר ירושלים 2000 כפארק רובעי). לאחר המלחמה, הוחל החוק הישראלי על ירושלים המזרחית ובהתאם לכך בכל מקום שלא הייתה תוכנית מאושרת אסור היה לבנות מבלי לתכנן קודם את השטח. ואכן, הבית נבנה לפני שהייתה תוכנית מאושרת במקום. התוכנית הראשונה שנעשתה באזור הייתה תוכנית המתאר המקומית לגילה (מס’ 1905). היא אושרה בשנת 1977 כאשר הבית כלול בייעוד קרקע “שטח ציבורי פתוח” סמוך לגבול של אחד מאזורי המגורים במתחמים לתכנון מפורט (מבנן א’ במתחם 10- רחוב שמיר). עבור המבנן הוכנה תוכנית מפורטת (מ ‘ 2506)ׂׂ שאושרה בשנת 1980. תוכנית זו כללה שתי שורות של בתים פרטיים על המדרון. הבית, שנותר בשטח הפתוח בצמוד לשורת הבתים התחתונה, יועד להריסה. נציין כי התוכנית המקורית לגילה הייתה סכמטית ובתוכנית המפורטת, שנערכה מאוחר יותר, הורחבה שורת הבתים הפרטיים אל תוך תחום השטח הציבורי הפתוח שסומן בתוכנית הראשונה. למרות התוספת הזו הבית הפרטי בבעלות פלסטינית נותר מחוץ לשטחי המגורים. במקביל, הוכנה תוכנית מתאר מקומית לבית ספאפא ושרפאת (מס’ 2317) שאושרה בשנת 1990, אך השטח שעליו עומד הבית לא נכלל בה. בשנת 2000 אושרה תוכנית (מס’ 5322) להסדרת פארק קק”ל בוואדי וייעוד הקרקע שונה לשטח ציבורי פתוח מיוחד – יער. כך, הבית לא זכה מעולם להסדרה תכנונית.

 כשהווילות של רחוב שמיר נבנו על המדרון, הבית לא נהרס וגם לא קיבל צו הריסה. ואולם, קיר התמך התחתון של הווילות נבנה ממש בצמוד לבית. הגישה לבית נעשית באמצעות דרך עפר המגיעה ממרכז שרפאת. למרות הפיתוח האינטנסיבי בשכונה הישראלית שצמחה סביבו, נותר הבית ללא חיבור לתשתיות הנחוצות, לרבות חשמל. המשפחה ביקשה שוב ושוב מחברת החשמל לחברה לרשת, אך לשווא. הסיבה שניתנה: לבית אין היתר בנייה. כך חיה משפחה צעירה- אם אזרחית ישראלית מבית ספאפא, אב תושב ירושלים משרפאת ושני ילדיהם הקטנים- בבית ללא תנאי מחייה ראויים, ללא חימום, מקרר או תאורה, במשך שנים רבות. בתום מאבק ממושך ועיקש, ובסיוע ארגונים של החברה האזרחית, חוברה המשפחה לבסוף לרשת החשמל העירונית.

מידע נוסף: