דבריה של אדריכלית שרי קרוניש בדיון ועדת המשנה לתכנון ובנייה של הכנסת להארכת חוק הוד”ל
29 באפריל 2013
“כזכור לכולכם, חוק הודלים עורר לא מעט מחלוקת בזמן שהוא קודם בכנסת, עוד לפני המחאה החברתית וגם במהלכה. בסופו של דבר, החוק אושר בזכות העובדה שהכנסת כללה בו את סעיף 3 הקובע שלושה כלים מפורשים להקלת מצוקות הדיור השונות בישראל. שלושת הכלים הם – דירות קטנות, דירות להשכרה לטווח ארוך ודיור בהישג יד להשכרה במחיר מפוקח. המנדט הציבורי של הודלים טמון בהפעלת כלים אלו ובמיוחד בכלי השלישי שהוא הכלי המאפשר יצירת דיור בר השגה אמיתי. כלומר, בפעם הראשונה, בחקיקה ראשית, ניתנה הסמכות לוועדה תכנונית לקבוע שקרקע תיועד לדיור בהישג יד, אמנם רק להשכרה, אך הסמכות כוללת במפורש את האפשרות לקבוע את המחיר, התנאים והזכאים לסוג דיור זה.
יו”ר הוועדה הקודם, חבר הכנסת כרמל שאמה, שבתקופת כהונתו אושר החוק, הבהיר לאחרונה בתקשורת שכוונת חברי הכנסת הייתה להסמיך את הוועדות לדיור לאומי לקבוע את כל ההוראות הנדרשות לדיור בהישג יד בתוכניות. נדמה היה שזעקת הציבור נשמעה בכנסת כשהחוק אושר לא רק כחוק לזירוז הליכי התכנון, כפי שקודם בהתחלה, אלא בעיקר כחוק עם תכלית חברתית ברורה: מתן מענה דיור לאוכלוסיות מרקע חברתי-כלכלי מגוון.
אבל, החוק כשל בצורה נחרצת ולכן אין שום הצדקה להאריכו ולו ליום אחד. הקואלציה לדיור בר השגה עקבה אחר פעילות הוד”לים והגישה מספר התנגדויות לתוכניות במחוזות הפעילים ביותר (גם באיזור ביקוש וגם בפרפריה). נתקלנו להפתעתנו לא רק בחוסר נכונות ליישם את החוק אלא גם בחוסר הכרות של חברי הוועדות עם הוראות החוק. לולא ההתנגדויות שלנו, גם מאגר הדירות הקטנות והדירות להשכרה לטווח הארוך ספק אם היה מגיע אפילו למספרים המועטים של היום (177+225=400). אבל, מעל לכל נתקלנו בהתנגדות גורפת להפעלת הסמכות לדיור בהשיג יד להשכרה במחיר מפוקח. זאת, מסתבר בשל פרשנות חדשה לחוק (של הייעוץ המשפטי לממשלה) לפיה לא ניתן ליישם סעיף מהחוק מבלי שיושלמו תקנות בנושא. משמעות הדבר כי הממשלה הופכת חוק של הכנסת לאות מתה. לא רק שהממשלה לא פעלה להתקין תקנות שכאלה אלא גם שהצעת החוק הייתה הצעת חוק ממשלתית ומשרד המשפטים לא טען בשלבי החקיקה כי מדובר בחקיקה שלא ניתן יהיה ליישמה ללא תקנות. (“הוראות שייקבעו” – אם הכוונה הייתה לתקנות זה היה נאמר במפורש).
הדוחות שהתפרסמו לא היו אחידים בפורמט ובמרכיבי הדיווח ולא ניתן היה ללמוד מהם באופן ברור על יכולתן של תוכניות ודליות לייצר שינוי. מה גם שבחודשים האחרונים מלאי התוכניות המקודמות במסלול הודל רק הולך ומצטמצם. בשנה האחרונה לא התווספה למסלול אף תוכנית חדשה באיזורי הביקוש. בפרפריה התווספו רק מספר מועט מאוד של תכניות. בתחילת הדרך הודלים עבדו במרץ רב כי עוד היו בצנרת התכנונית תוכניות שהתאימו לקרטריונים של מסלול הודל (הודלים מקדמות רק תוכניות קיימות מתוך מערכת התכנון). מאגר זה אזל והפעילות הלכה והתמעטה. בנוסף, לא פעם קודמו תוכניות במסגרת הודל שהקשר ביניהן ובין תכלית החוק – קידום דיור בר השגה – לא היה ברור כלל ועיקר. קודמו תוכניות לבנייה צמודת קרקע ולבנייה הומוגנית של יחידות דיור גדולות. ואף קודמו תוכניות עם חסמי ביצוע רציניים מבלי שחסמים אלו יקבלו פיתרון הולם ומהיר. התוכניות שהגיעו לוד”לים ישבו שנים על מדפי מערכת התכנון וכלל לא תאמו את רוח הזמן והשעה בכל הקשור לסוג הדיור הנדרש ומגוון מאפייניו.
לסיכום, אנחנו מבקשים שתעשו בירור נוקב לגבי הכישלון החברתי של הודלים לספק מלאי תכנוני הולם שיכול לתת מענה למצוקות הדיור השונות בישראל. יש לציין שהחוק הותאם בעיקר לתכנון של קרקעות מדינה שהם משאב ציבורי. ההתעלמות מהתכלית הציבורית של החוק מרוקנת אותו מתוכן. אין מקום להמשיך ולהשען על כלי תכנוני כל כך מוגבל ובעייתי שלא מוביל לפתרון אמיתי של בעיית הדיור ולא מבטיח דיור בר השגה מבעוד מועד, כבר בשלבי התכנון. ישנם מסלולי מינהל חדשים לשיווק של דיור בהישג יד להשכרה אך הוולנטריות של השיווק אינה מספקת – הכנסת אחראית לוודא שדיור בר השגה אמיתי יעוגן בהיצע התכנוני ובכך תסמן שינוי באיכות הדיור לשנים הבאות.”
לקריאה נוספת:
