רחוב הציונות בשכונת קרית יובל בירושלים הוא רחוב טבעתי, אשר כמו מרבית שכונת קריית יובל נבנה כדי לספק מגורים עבור עולי שנות החמישים של המאה הקודמת. ברחוב שיכונים משני סוגים: האי-זוגיים הם בני ארבע קומות על עמודים, והזוגיים הם בנייני רכבת בני שתי קומות.
כיום ברחוב אוכלוסייה מעורבת של עולים ותיקים וחדשים, חילונים ודתיים, צעירים ומבוגרים. הרחוב מתאפיין בשילוב מיוחד של בניינים שהם מצד אחד קטנים יחסית, מוקפים בירק ובעלי פוטנציאל להרחבה, ומצד שני אינם יקרים ומהווים בעצם מאגר של דיור בר השגה. תכונה זו הפכה אותו אטרקטיבי למשפחות צעירות ולאנשים המחפשים דיור עירוני במחיר סביר ובסביבה שהתברכה הן בקהילה חמה והן בבנייה מתונה מבחינת צפיפות.
ואולם, בניגוד לדעתם של מרבית התושבים, עיריית ירושלים מקדמת תכנית “פינוי בינוי” שעיקרה הריסת ששת הבניינים הזוגיים אשר בהם קיימות כיום 64 דירות, ובניית 11 בניינים חדשים שיכילו 266 יחידות דיור חדשות.
זוהי התכנית אשר נדונה בוועדה המחוזית: תכנית מס. 13434 – תכנית פינוי בינוי לבניינים הזוגיים ברחוב הציונות.
התכנית מציעה שינוי דרמטי ברחוב הציונות, אשר יתבטא החל מדירה פרטית וכלה באופי הרחוב כולו. בניגוד למבנים הנמוכים הקיימים כרגע, גובה הבניינים המוצעים נע בין שמונה לחמש-עשרה קומות. (פירוט: שני בניינים בני שמונה קומות, שישה בניינים בני אחת-עשרה קומות, שלושה בניינים בני חמש-עשרה קומות. בניגוד למה שפורסם, אין אף בניין מתוכנן בגובה 6-7 קומות!).
חלק מהקומות מתוכננות על המדרון, המצוי מתחת למפלס רחוב הציונות, אולם כל הבניינים המתוכננים יבלטו לגובה שמונה או תשע קומות מעל רחוב הציונות.
מרבית תושבי המספרים הזוגיים מתנגדים לתכנית. הם אמנם סובלים מבעיות תשתית קשות, שכן הבניינים משנות החמישים בנויים באיכות נמוכה וקלקולים במערכות המים, החשמל והביוב הם דברים שבשגרה. תיקונים אלה הם יקרים לביצוע ודורשים התארגנות התושבים. רבים מהם קשישים או קשי יום ואינם מסוגלים לממן זאת. התכנית המוצעת לכאורה תפתור בעיות אלה על ידי הריסת המבנים הישנים ובנייתם של בניינים חדשים.
אולם, התנגדות התושבים נובעת מהבנתם כי השינוי הדרמטי הזה אינו שינוי חיצוני בלבד. הוא עלול לייצר מספר בעיות חברתיות אשר המתכננים לא נתנו עליהן את הדעת. בראש ובראשונה, לבניינים רבי קומות השלכות כלכליות משמעותיות. בנינים אלה דורשים תחזוקה שוטפת יקרה, ומיסי ועד הבית בהם גבוהים. התושבים בבנייני הרכבת הזוגיים ברח’ הציונות מתקשים כבר כיום לתחזק ולממן עבודות שוטפות במבנים הקיימים. הם חוששים כי הריסת הבניינים הקיימים ובניית בניינים גבוהים ויקרים לתחזוקה יגרמו לבעיות שונות:
- דיירים שאינם יכולים לעמוד בתשלומי ועד הבית היקרים ייאלצו לעזוב את השכונה, למרות רצונם ועל אף שבחרו לגור בה. ביניהם בני הדור השני לעולים ששוכנו בבניינים בשנות החמישים.
- עזיבתם של דיירים תגרום להרס הקהילה המתגוררת ברחוב מזה שנים.
- דיירים שלא יעזבו ואשר לא יעמדו בתשלומים יגרמו למצב של הזנחה והדרדרות הדרגתית במצבו הפיזי של הבניין החדש, הן מבחינה פנימית והן מבחינה חיצונית. מצב זה קיים גם היום, אולם הוא יוחרף פי כמה בבניינים החדשים רבי הקומות שהם יקרים בהרבה לתחזוקה.
בנוסף לכך, התושבים מודעים לכך כי קיים קושי ניכר ביישום פרוייקטים של פינוי-בינוי. (לדוגמא, הפרוייקט היחיד בישראל שבנייתו נסתיימה נמצא בקריית אונו וארך 15 שנה מאז שהוחלט עליו ועד לאכלוס הדירות החדשות). במהלך השנים האלה, לא ניתן להוציא היתרים אחרים לבנייה, כגון שיפוץ או הגדלת דירות קיימות, אשר אינם תואמים את תכנית פינוי-בינוי המאושרת. יתרה מזאת, העירייה ואף התושבים עצמם נוטים לא להשקיע בשכונה מפני שהיא מיועדת להריסה. כך קורה שלעיתים קרובות מצבן של שכונות המיועדות לפינוי-בינוי מתדרדר עוד יותר ואילו התכנית אינה יוצאת לפועל בסופו של דבר. יתרה מזו, במהלך תקופה כה ארוכה, משתנים הצרכים של הדיירים. משלב מסויים בחיים הם עוברים לשלב אחר, וצריכים דירה יותר גדולה או לחילופין יותר קטנה.
התושבים מוחים על כך כי התכנית, אשר מציעה להרוס את בתיהם ולשנות את אורח חייהם באופן קיצוני, נעשתה ללא שיתוף הציבור וללא התייעצות עימם. שיקולי כדאיות כלכלית ליזם העתידי הם אשר הכתיבו את מספר הדירות החדשות הנדרש וכפועל יוצא את גובה הבניינים ואת הצפיפות העתידית. לא נעשה כל סקר לגבי מצבם הכלכלי של הדיירים, האופן בו הם רואים את עתידו של הרחוב שלהם, הצרכים והרצונות שלהם.
התושבים תומכים במציאת פתרונות מתונים יותר להתחדשות עירונית ברחוב הציונות, כגון תמ”א 38, עיבוי-בינוי, או מתן הלוואות שיאפשרו לתושבים לשפץ את התשתיות הרעועות. התושבים יקבלו בברכה כל יוזמה שתוכן בשיתוף עימם ותכלול התייחסות לצרכים ולרצונות שלהם.
בנוסף, התכנית המוצעת מתייחסת נקודתית לשישה בניינים ברחוב הציונות, תוך התעלמות מהרחוב הסמוך, רח’ שטרן, שמצב הבניינים בו גרוע פי כמה. רחוב שטרן בנוי בצפיפות רבה ובו בניינים קיימים של עד תשע קומות. הוא אופיין לאורך השנים בבעיות חברתיות קשות, ואף מסומן בתכנית האב שהוכנה לשכונה כרחוב “אדום”, דהיינו רחוב שדורש טיפול פיזי וחברתי דחוף.
עקב הצפיפות המאפיינת אותו, רחוב שטרן אינו אטרקטיבי ליוזמות פינוי-בינוי, ושיקומו מסתמן כפרוייקט לא רווחי. תושבי רחוב שטרן מתנגדים אף הם לתכנית פינוי-בינוי ברחוב הציונות הסמוך, בטענה שסדרי העדיפות העירוניים משובשים: במקום לטפל קודם כל ברחוב שמצבו קשה, הסובל מהזנחה מאז שנות החמישים ומשווע לסיוע, הוכנה תכנית עבור רחוב אחר שמצבו טוב בהרבה. וכל זאת בגלל שיקולי כדאיות כלכליים, ללא התחשבות במצב החברתי והפיזי הקשה של רחוב שטרן. יתרה מזו, עתודות הקרקע הפנויה שנותרו בין רחוב שטרן לבין רחוב הציונות, ייתפסו בחציין על ידי הפרוייקט המוצע ברחוב הציונות. בכך הולכת ומוגבלת האפשרות לסייע ולשקם את רחוב שטרן.
בהתנגדות, שהגישו התושבים בפברואר 2013, קראו הן תושבי רחוב הציונות (הזוגיים והאי-זוגיים) והן תושבי רחוב שטרן הסמוך להתחדשות עירונית שתתייחס אפוא אל המתחם כולו. התחדשות כזו צריכה להיעשות לא בראייה יזמית ונדל”נית, אלא בשיתוף התושבים ותוך ראיית טובתם וצרכיהם בעדיפות עליונה.
בספטמבר 2013 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של ירושלים לדחות את התנגדות התושבים. באוקטובר 2013 הגישו התושבים, בסיוע במקום, עתירה מנהלית כנגד ההחלטה. במסגרת העתירה דרשו התושבים מבית המשפט לבטל את החלטת הוועדה ולהורות לועדה לדון מחדש בתכנית לאחר מינוי יועץ חברתי ולאחר הגשת מסקנותיו שתפורסמנה להשגות הציבור.
בדו”ח של עמותת מוזאיקה, שנעשה בשיתוף עם עיריית ירושלים, חברת מוריה ומנהל קהילתי יובלים, נבחנה האפשרות לביצוע הפרויקט, מנקודת מבטם של התושבים.