מאי 2012
שכונת אבו תור נמצאת מערבית לסילואן, בסמוך לקו הפסקת האש משנת 1949. השכונה מורכבת כיום משני חלקים אשר תפקדו בעבר כיחידה אחת. החלק המערבי נכבש ב-1948 על ידי ישראל, וקיבל את השם הרשמי החדש “גבעת חנניה.” החלק המזרחי של השכונה, בו נעסוק בהרחבה בסקר זה, נכבש ב- 1948 על ידי ירדן והמשיך להתפתח לכיוון מזרח. למרות החיבור המינהלי המחודש, לאחר הכיבוש הישראלי ב- 1967, ולמרות הקירבה הגאוגראפית, שני חלקי השכונה הם בפועל שתי שכונות נפרדות לחלוטין.
לאבו תור ישנם גבולות טבעיים, מצפון ומדרום. מצפון, מפריד גיא בן הינום בין אבו תור לבין הר ציון. מדרום, נחל אָצל – או בערבית: ואדי יאצול, הואדי שבין ג’בל מוכבר לאבו תור ובו נמצא היום יער השלום – מהווה גבול טבעי נוסף לשכונה. בואדי, שהיה במקור איזור חקלאי ופורה, ישנה היום תת שכונה השייכת לאבו תור וקרויה על שם הואדי. ממזרח וממערב ישנו רצף בנוי בין השכונה לבין השכונות הסמוכות לה. ממזרח, כאמור, תחומה אבו תור על ידי הקו הירוק, כאשר, כיום, הרחובות עשהאל ועין רוגל הם קצה קו התפר בין שני חלקי השכונה המקורית, מעל “הפארק לעיוור”. ממערב תחומה השכונה על ידי דרך עין אל-לוזה (השם הרשמי שניתן לו בעיריית ירושלים הוא מעלות עיר דוד), הסלולה בחלק זה בתוואי נחל הקדרון.
השכונה בנויה כמעט כמקשה אחת, מגבעת חנניה במערב ועד לסילואן במזרח, מגיא בן הינום בצפון ועד ואדי יאצול בדרום ובתיה בנויים על שלוחת ההר היורדת מזרחה מכיוון גבעת חנניה. לשכונה אופי עירוני והמרקם הבנוי הינו צפוף ורווי, כמעט ללא שטחים פנויים. לעומת זאת, הבינוי בואדי יאצול הינו בעל אופי כפרי יותר– בנייה נמוכה, עם שטחים פתוחים ומטעים בין הבתים. כאמור – זהו התחום בו הסקר המצורף עוסק.
להלן קישור לסקר המלא. ניתן גם לקבל את הסקר כקובץ אחיד ובאיכות גבוהה.
