במקום

28.04.2014, הארץ

בג”ץ אמור לדון היום בעתירה בעניין התכנון באזור C בגדה המערבית, שהוא כ–60% משטחה. העתירה, שהגישו ב–2011 – בין היתר הכפר דיראת־רפעייה, שומרי משפט – רבנים לזכויות אדם, והוועד הישראלי נגד הריסת בתים – מבקשת להחזיר את ועדות התכנון שפעלו עד 1971, אז העביר צה”ל את סמכויות התכנון בשטח לגוף הממונה על ידו ובו רק ישראלים.

שייכות הגוף המתכנן והרכבו משקפים את מדיניות האפליה וחוסר הייצוג של הפלסטינים בתכנון האזור, המובילה לנישולם לטובת המשך התפשטות ההתנחלויות. מנתוני ארגון “במקום – מתכננים למען זכויות תכנון” עולה, כי השטח שיועד לפיתוח פלסטיני על פי התוכניות הקיימות הוא 1% בלבד משטח C, בעוד השטח להתנחלויות בתוכניות המתאר הוא כ–26% משטח C (עמירה הס, “הארץ”, אתמול). העותרים מצביעים על כך, שהשטח שהמדינה מתירה ליישובים פלסטיניים קטן בהרבה מזה המוקצה להתנחלויות, תוך כדי הגבלת אפשרויות הפיתוח וההתרחבות שלהם. התוצאה היא, שכמעט כל בנייה פלסטינית נחשבת ל”בלתי חוקית” וגוררת הרס מבנים – בשנים 2009–2013 נהרסו 2,224 מבנים פלסטיניים מסיבה זו.

על רקע נתונים אלה קשה להבין את תשובת המדינה לעתירה, ולפיה אין בסיס לטענות האפליה. לא רק שהתכנון אינו שווה בהיקפו, הוא אף נעשה במערכות נפרדות: המתנחלים נהנים ממערכת תכנונית המזדהה אתם, ואילו הפלסטינים תלויים במערכת תכנון צבאית המנוכרת להם. גם אם בשנים האחרונות, בעקבות העתירה ולחצים מאירופה, הכין המינהל האזרחי 11 תוכניות מתאר לפלסטינים ואישר בתהליך אטי כמה תוכניות שהכינו, האפליה מעוגנת עדיין במערכת המכתיבה אפרטהייד תכנוני.

גם טענת המדינה, ולפיה מדובר בנושאים בעלי השלכות מדיניות, שמן הראוי שיוסדרו במו”מ בין ישראל לפלסטינים, מוטעית ומיתממת. לא רק מפני שישראל משתדלת להימנע ממו”מ – וברצותה, כפי שהודיע אתמול מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יואב מרדכי, עוצרת תוכניות מתאר בשטח C – אלא גם כי זכויות מי שגרים בשטח כבוש ומכונים “מוגנים” במשפט הבינלאומי אינם עניין למו”מ. חובת צבא השולט בשטח כבוש לשמור את החוקים שהתקיימו בו לפני כיבושו ולדאוג לרווחת האוכלוסייה בו. מדיניות התכנון המפלה של ישראל בגדה מפירה חובה זו, ומן הראוי שבג”ץ ישים לה סוף.

http://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/1.2306278