רקע
הכפר דריג’את שוכן מערבית לתל ערד, כ- 3 ק”מ צפונית לדרך מס’ 31 (צומת שוקת – ערד). הוא הוקם לפני כ- 200 שנה, עת קנו תושביו את הקרקע מבדווים בסביבה. בעבר נחצבו בתיו בסלע והיום הם בנויים ברובם מאבן. למרות שמעולם לא הוכר על ידי רשויות המדינה, הפך הכפר דריג’את, בזכות הנחישות של תושביו, ליישוב משגשג, שאין בו כמעט אבטלה ומרבית תושביו מתפרנסים מחקלאות וממקצועות חופשיים שונים. בכפר בית ספר יסודי, מרפאה, טיפת חלב ומועדון, שתושבי הכפר מקיימים בו פעילויות בלתי פורמליות, כגון קורסי העשרה, קייטנות, ריכוז פעילות ועד הורים, קידום פעילויות של נוער מתנדב, אספקת מים, ועוד. במסגרת התכנית להקמת שבע נקודות ישוב חדשות לאוכלוסייה הבדווית בנגב, הוחלט להקים במקום עיירה בשם מרעית, הכוללת מרכז שירותים. העיירה החדשה יועדה לקלוט אוכלוסייה ממספר קבוצות חברתיות השוכנות בצפון בקעת ערד, ביניהן משפחות אבו עייאדה, אל חוסני, אל עמור, פחס, אל קרישאת, קבוע, אל קורען. לישוב נקבעה אוכלוסיית יעד בגודל 12,000 נפש, ובמסגרת תכנית המתאר היה אמור הכפר דריג’את להיכלל בישוב החדש ולהפוך לאחת משכונותיו.
התנגדות
תושבי הכפר פנו אל האגודה לזכויות האזרח ואל ‘במקום’, בבקשה לסייע להם בהגשת התנגדות לתכנית. הטיעון המרכזי בהתנגדות הוא שהתכנית מתעלמת ממאפייניו התרבותיים, החברתיים והקהילתיים המיוחדים של הכפר, וכופה עליו להיטמע, מוניציפלית וחברתית, בישות החדשה, ולמעשה להיבלע בה. זאת למרות שיש לכפר את כל הנתונים המאפשרים לו להתקיים כיישוב כפרי עצמאי, דוגמת עשרות היישובים הכפריים הסמוכים שקמו עבור האוכלוסייה היהודית. אלא שבעוד יישובים יהודיים בסדר גודל דומה הם יישובים כפריים עצמאיים, מוכרים על ידי המדינה וזוכים למלוא השירותים, סירבה המדינה להכיר בכפר וניסתה לכפות על תושביו מגורים בעיירה הזרה לאורח חייהם הכפרי והמנוגדת לרצונם.
‘במקום’ צירפה חוות דעת מקצועית להתנגדות שהגישו התושבים יחד עם האגודה לזכויות האזרח.
תוצאות
ב 22 בינואר החליטה ועדת המשנה להתנגדויות לקבל את ההתנגדות. בהחלטתם מציינים חברי הוועדה כי התרשמו מהיכולת של אנשי דריג’את לקיים מסגרת ארגונית לתושבי המקום, שבבסיסה הרצון ליישוב נפרד ועצמאי. חברי הוועדה המחוזית קיבלו גם את הטיעון המרכזי של המתנגדים, לפיו איחוד אוכלוסיות בעלות איפיונים שונים, כחלק מתהליך התכנון, נכשל במקרים קודמים וכי ישנה הצדקה לתכנון מרחבי בהתאמה לצרכים התרבותיים- חברתיים של אוכלוסיות שונות. הועדה קבעה, כי תוכנית המתאר של מרעית תפוצל לשני יישובים (דריג’את ומכחול), כאשר הכפר דריג’את יתוכנן באופן נפרד כיישוב כפרי עצמאי. עוד המליצה הוועדה בפני הגורמים הממונים במשרד הפנים להכיר בכפר דריג’את כיישוב עצמאי גם ברמה המוניציפלית, ולאפשר לו להתנהל על ידי ועד מקומי במסגרת המועצה האזורית. בהחלטתה יוצרת הוועדה תקדים חשוב, שערכו חורג מעבר לכפר דריג’את ולרווחת תושביו – לראשונה בתולדות המדינה מוכר יישוב כפרי ערבי בנגב על ידי מוסדות התכנון.
