מאמרה של אדר’ שרי קרוניש מ’במקום’, שהתפרסם ב-TheMarker
15 במרץ 2011
המושג “דיור בהישג יד” הוא מושג חברתי במהותו אשר הולך ומתקבע כתפיסה שעיקרה “דיור לצעירים”. אלא שיש להרחיב את היריעה. על ההגדרה להתייחס גם לצרכים של קבוצות אוכלוסיה נוספות, אשר ידן אינה משגת לרכוש או לשכור דיור הולם, ולחשיבות הרבה שביצירת אזורי מגורים המשלבים משקי בית בעלי רקע ורמת הכנסה מגוונים באותם מתחמים ואף באותם מבנים, אלה לצד אלה.
קשה להפריז בחשיבותו של הדיור כזכות בסיסית וכצורך אנושי וחברתי. דיור הולם וסביבת מגורים נאותה משפיעים באופן ניכר על מרחב האפשרויות וההזדמנויות של התושבים ומשליכים על מידת נגישותם לתשתיות ולשירותים ראויים – כגון חינוך, בריאות ותעסוקה. למדיניות דיור יש גם השלכות מרחיקות לכת על פניה של העיר ולמעשה, על החברה כולה. בכוחה להעצים פערים חברתיים או לצמצמם, למנוע התהוותם של ריכוזי עוני או להנציחם.
ואמנם במדינות רבות בעולם התפתחה זה מכבר מדיניות דיור מכילה, המכירה בחשיבות שילובן של קבוצות אוכלוסייה ברמות הכנסה שונות ורקע מגוון באותה סביבת מגורים. כך יכולים גם אנשים שהכנסתם בינונית-נמוכה ליהנות משלל השירותים וההזדמנויות שאזורים אמידים יותר מציעים.
בישראל, לעומת זאת, הולכת ומתגבשת, כאמור, תפיסה צרה ובלתי מספקת. תכנית לרובע מגורים חדש בצפון מערב העיר תל אביב, שעתיד לכלול כ- 12 אלף יחידות דיור חדשות, מגלמת, הלכה למעשה, את הכוונות הטובות בקידומו של דיור בהישג יד, ובה בעת – את הפגמים המהותיים בתפיסה הרווחת כיום בנושא זה.
הוועדה המחוזית של מחוז תל אביב דרשה מעיריית תל אביב-יפו לכלול הוראות מפורשות ליצירת דיור בהישג יד, כחלק מהתכנית. העירייה נרתמה למשימה והציעה פתרון הכולל, בין היתר, מגרש מיוחד “בעל אופי ציבורי לדיור בר-השגה עירוני” ובו 360 יחידות דיור בהישג יד מתוך 2,160 (מיקומן המדויק של שאר יחידות הדיור בהישג יד לא נקבע בשלב זה). הצעה זו, משמעותה יצירת מובלעת נפרדת עבור תושבים נזקקים, ובה דירות קטנות בלבד בצפיפות מופרזת. בכך היא מנציחה למעשה את אותה סגרגציה נחלת העבר של אוכלוסיות בעלות הכנסה בינונית עד נמוכה, על כל השלכותיה.
תכנית המתאר לרובע האמור הופקדה לאחרונה להתנגדויות הציבור.
מטרתה, להכין תשתית תכנונית שתאפשר את המשך הרצף האורבאני של העיר הגדולה לכיוון צפון. יש לזכור שרצף אורבאני חי ותוסס מותנה, במידה רבה, במרקם עירוני מגוון ובאינטגרציה מרחבית של קבוצות אוכלוסיה שונות. לפיכך, יש לוודא, בראש ובראשונה, שהתוכנית תכלול יחידות דיור בהישג יד בגדלים שונים, אשר יציעו פתרון מגורים למגוון רחב של משקי בית. בנוסף, יש לפזר את הדירות בהישג יד על פני כל המרחב התכנוני, בצפיפות סבירה ואחידה, כדי למנוע היווצרותן של מובלעות מוזנחות,המבדילות בין קבוצת דיירים אחת לאחרת.
ההכרעה מצויה כעת בידי הרשויות: האם להסתפק בכוונות טובות, או לשפר את הוראות התכנית כדי להבטיח שהדיור בהישג יד אשר ייכלל בה, יציע מענה כלכלי וחברתי של ממש למגוון קבוצות אוכלוסיה. אם כך ייעשו הדברים, יהא זה תחילתו של שינוי אמיתי במדיניות הדיור בישראל.
הכותבת היא אדריכלית בעמותת ‘במקום’ וחברה בקואליציה לקידום דיור בהישג יד בישראל
