נייר עמדה
יוני 2017
על קהילות בדווים רבות בשטח C של הגדה המערבית מאיימים היום גירוש והעברה בכפייה ממקום מושבן, והמעבר הכפוי עלול להמיט עליהן אסון ולדרדר את מצבן הרעוע ממילא. הסיבה העיקרית לתכנון המעבר הכפוי ולגירוש הקהילות ממקום מושבן זה עשרות שנים היא כוונתה של ישראל לממש אינטרסים שלה בגדה המערבית: הקמת התנחלויות והרחבתן, סלילת דרכים, הקמת תשתיות, וכן בניית מעטפות הגנה (חומות וגדרות) על ההתיישבות היהודית באזור. אחד האתרים החדשים המתוכננים לקליטת המגורשים הוא העיירה נועיימה, שישראל מבקשת להקים מצפון ליריחו. על פי התכנית כארבעים קהילות משלושה שבטים ייעקרו ממקומות המחיה שלהם במרכז הגדה ויועברו ליישוב צפוף.
נייר עמדה זה בוחן את התוצאות של מהלכים דומים בעבר, שבהם המדינה העבירה בכפייה את בני שבט ערב אל רשאיידה ומאוחר יותר את בני שבט ערב אל ג’האלין לכפרים שהוקמו בשבילם במיוחד. כמו כן המסמך דן בהשפעות של המעבר הכפוי על נשים ונערות בדוויות שישראל קרעה ממרחב המחיה הטבעי שלהן, ובעשורים האחרונים הטילה אותן למציאות מרחבית וחברתית חדשה.
נשים בדוויות סובלות משוליות כפולה, הן מחוץ לקהילה הן בתוכה הן גם כפופות למנגנון של שליטה צבאית ללא כל יכולת להשפיע על החלטות מהותיות על גורלן, והן גם חלק מחברה מסורתית-שמרנית, שבה מעמד האישה אינו שווה למעמד הגבר, ובהיבט זה אי-שיתופן בהחלטות הרות גורל מעצים את הדיכוי של הרשויות הישראליות. המעבר הכפוי פגע באורח חייהן של נשים בשני תחומים: בהיותן אחראיות באופן מסורתי לניהול עדרי הצאן הן הושבתו עקב המעבר ותפקודן הושפע לרעה; והשינוי באופי הבנייה ובדפוסיה בכפרים החדשים, המתבטא בציפוף רב, סותר את דפוסי החברה הנוגעים לפרטיות ולהגנה על נשים מפני חשיפה לגברים.
נייר העמדה נכתב על רקע תכניותיה של ישראל להקים מצפון ליריחו עיירה חדשה – נועיימה – ולשכן בשטחה המצומצם כאלפי משפחות מכמה שבטים. עמותת במקום וכמאה נשים בנות השבטים הגישו התנגדויות לתכניות אלו. נייר העמדה מבוסס על מפגשים ושיחות עם נשים בדוויות במדבר יהודה, שהועברו בכפייה בעשורים האחרונים.
