השבוע הגשנו התנגדות לתוכנית לאזור תעשייה שער השומרון. מדובר בתוכנית על שטח עצום של כ-2,600 דונם בגדה המערבית, על אדמות הכפרים א-זאוויה וסיניריא, בין גדר ההפרדה לקו הירוק. בעלי הקרקע הפלסטינים נותקו מאדמותיהם בשלבים באמצעות הכרזה עליו כשטח אש, הכרזות על אדמות מדינה בתוך שטח האש, התעלמות מפעילות בלתי חוקית של ישראלים במקום ולבסוף העברת השטח לידי המתנחלים.
תחת הכותרת “אזור תעשייה משותף ישראלי – ערבי” מקדמות רשויות הכיבוש תכנית שמעשירה את ההתנחלויות ומסתמכת על כוח עבודה פלסטיני זול ובלתי מוגן. בעוד שאחוז המתנחלים שעובדים בתעשייה נמצא בירידה מתמדת שטחי התעשייה שם הולכים וגדלים. למעשה, התעשייה באזור המתוכנן תלויה בכוח עבודה פלסטיני כדי להתקיים. לפיכך, הטענה המרכזית בהתנגדות היא שאין צורך באזור התעשיה הזה וכי ההצדקה היחידה להקמתו היא הרצון של המתנחלים בתשלומי ארנונה גבוהים.
בנוסף, הצטרפנו לטענות של ארגוני הסביבה לפיהן התכנית יושבת על שטח בעל ערכיות גבוהה מבחינה נופית ואקולוגית, שאזור תעשייה צפוי להרוס את הנוף ולחסום מסדרון אקולוגי חשוב. טענו שכל זאת לא סיבה מספיק טובה ושצריך לשקול מול זה את המחיר הסביבתי, הכלכלי והחברתי של התוכנית. בנוסף לזה יש את העלויות הגדולות של הפיתוח בשיפועים של מעל 20% ואת הפגיעה ברשויות שכנות בגלל התחרות עם אזורי התעשייה שלהם.
העלנו עוד פגמים מהותיים כמו אי בדיקת חלופות, שיתוף ציבור מינימאלי וסתירה למדיניות מינהל והתכנון ומשרד הכלכלה לגבי תכנון אזורי תעשייה וגם צפי לעלויות גבוהות של פיתוח בשיפועים גבוהים. וגם, ניצול לא יעיל של הקרקע, העדר פתרונות תח”צ מתאימים, פרסום ההפקדה בעיתונים שיוצאים פעם בשבוע בנצרת.
