29 באוקטובר 2022
ב-2001 הוכרה עכו העתיקה כנכס תרבות עולמי והייתה המקום הראשון בישראל שנכנס לרשימת האתרים של אונסקו. מאז השקיעה מדינת ישראל מליונים רבים של שקלים כדי לפתח את המקום בעיקר עבור תיירים. פיתוח המרחב הציבורי של עכו העתיקה במשך 20 השנים שחלפו מאז ניכר לעין. אך גם התרוקנות העיר מתושביה הערבים ניכרת. היום מתגוררים בעיר העתיקה כ-3,500 תושבים לעומת 5,000 שהתגוררו בה ב-2018 וכמעט 10,000 עת הוכרה כנכס תרבות.
תכנית הפיכת הח’אן לכיכר עירונית שסביבה מסעדות וחנויות לתיירים והוספת קומה עבור חדרי מלון מחזקת את המגמה הזו ועלולה לגרום להמשך התרוקנות העיר. בהתנגדות הצענו שפיתוח עכו העתיקה יעשה עם ועבור התושבים החיים בה ופיתוח התיירות יעשה במקביל למתן מענה מספק לצורכי היום-יום שלהם.
עיקרי הטיעונים:
- תיירות במקום תושבים: יש לפעול להשארת הדיירים המתגוררים בח’אן א-שווארדה במקומם, כמו גם את יתר תושבי העיר העתיקה, ולא להחליפם בתיירים. בנייה חדשה על-גבי מבנה הח’אן ההיסטורי, ככל שהיא מתאפשרת מבחינת הגבלות השימור, לא חייבת לשמש את כלכלת התיירות בלבד. בנייה חדשה כזו יכולה לשמש לפיתוח דיור ציבורי, דירות להשכרה ארוכת טווח, דיור בהישג יד לצעירי עכו או אפילו גן לילדים המתגוררים בעיר העתיקה.
- שיתוף ציבור לוקה בחסר: מפגשי שיתוף הציבור נערכו מעט מידי ומאוחר מידי. דיירים לא היו מודעים למשמעות התכנית לגבי המשך המגורים שלהם במתחם.
- פגיעה בזכויות דיירים מוגנים תוך חריגה מסמכות ושיקולים זרים
- אי בהירות לגבי חלקי מבנים המיועדים להריסה
היוזמה לכתיבת ההתנגדות הייתה של קבוצת נשים איתן עבדנו בשנה האחרונה יחד עם האגודה לצדק חלוקתי במימון האיחוד האירופי.
לקריאת ההתנגדות כאן
כתבה על ההתנגדות בכלכליסט.
