תכנית זאת מקודמת משנת 2009 ומטרתה להקים חווה רחבת היקף של טורבינות רוח בצפון רמת הגולן במספר מתחמים. התכנית מקודמת בוועדה לתשתיות לאומיות (ות”ל) במסגרת מדיניות הממשלה להגדלת המקורות לייצור אנרגיה ירוקה תחת המספר תת”ל/47. בתחילת הדרך היו עיכובים רבים בעיקר בגלל חוסר הסכמה של הצבא לאשר את החווה. היזם המקורי פשט רגל בשנת 2013 ובמקומו נכנס יזם חדש שמקדם את הפרויקט מאז. במשך הזמן צומצם המספר הכולל של הטורבינות המוצעות באופן ניכר מסיבות שונות והגרסה האחרונה מדברת על מתחם בגודל של כ-4,300 ד’ עבור 31 טורבינות בגובה של 200 עד 220 מ’ מעל הקרקע, בין היישובים הדרוזים מג’דל שמס, מסעדה ובוקעאתא והגבול עם סוריה. שם המתחם, “סחיתא”, הינו על שם כפר דרוזי שישב על הגבול הנוכחי עם סוריה ותושביו פונו לכפרים אחרים אחרי 1967.
הטורבינות עצמן ממוקמות בתחום השיפוט של מג’דל שמס ומסעדה בין החלקות החקלאיות של התושבים הדרוזים. מרחק הטורבינות מהמרקם הבנוי של היישובים הינו בין 1,000 ל-1,500 מ’. החלקות החקלאיות בנויות על צלע ההר בצורה של טרסות מסורתיות מעשה ידי אדם שהגישה אליהן הינה בדרכים צרות, מפותלות ותלולות. חשוב להבין שמטעי התפוחים והדובדבנים הם לא עוד מקור פרנסה עבור התושבים הדרוזים. מדובר במקום תעסוקה משפחתית שהוא גם מקום מפגש קהילתי. כל המשפחה מתגייסת לעבוד במטעים לפי עונות השנה, והעבודה נמשכת לאורך כמעט כל השנה. אבל בעיקר, ומעל הכול, המטעים הם מקור הגאווה של התושבים, סמל לשייכותם למקום המגורים שלהם, בלי קשר לשאלת הריבונות המדינית על השטח, או אולי כפיצוי על חוסר ריבונות מוסכמת.
בחודש יוני 2019 הגשנו התנגדות לתכנית יחד עם “האגודה לזכויות האזרח” ועמותת “אלמרסד – המרכז הערבי לזכויות האדם ברמת הגולן” בשם התארגנויות שונות מקרב התושבים כגון אגודות חקלאיות, ועדי הורים, עמותות מקומיות ועוד. הטענות שהעלינו דנו בכך שהקמת הטורבינות תהווה פגיעה בלתי מידתית במרקם החקלאי חברתי הייחודי שניתן להגדיר כמורשת תרבות אנושית. בנוסף לכך תהיה פגיעה נופית לפי תכנית המתאר המחוזית תמ”מ/3/2, תכנית מתאר ארצית תמ”א/35 וכן מסמכי מדיניות שונים. עוד ציינו שקיים חשש לבעיות בתחום הבריאות בגלל תופעת הריצוד המתמיד, ושל רעש בלתי סביר בקרבת הטורבינות וגם אינפרה-סאונד במרחק של קילומטר עד 2 מהטורבינות. כמו-כן הועלו טענות פרוצדוראליות אודות משך הזמן להכנת התכנית ושינוי זהות היזם. להתנגדות צורפו חוות דעת של אנתרופולוגית ושל מומחי בריאות, איכות הסביבה ורעש, וגם עצומה עליה חתמו יותר מ-5,600 תושבים.
בנוסף הוגשו התנגדויות של המועצות המקומיות הדרוזיות ומאות התנגדויות פרטניות של חקלאיים ובעלי קרקע שחוששים על עתיד אדמותיהם. למרות כל זאת, היות ומדובר בתכנית לתשתית לאומית (תת”ל), היא יכולה לדלג מעל מכשולים תכנוניים רבים בקלות. הדיון בהתנגדויות התקיים במהלך החודשים יולי ואוגוסט 2019.
במהלך ימי הדיונים הארוכים הייתה נוכחות מרשימה של עשרות ואף מאות תושבים דרוזים שדאגו לעתיד מקום המגורים, התעסוקה וחיים החברתיים שלהם. על אף כובד הטענות וההתגייסות המכובדת של התושבים בעת הדיונים, הוועדה דחתה את מרבית הטענות התכנוניות והפרוצדוראליות ורק תיקונים בודדים התקבלו. אחת הטענות שהעלינו והתקבלה היא הצורך להעביר כל הצעה לשינויים בתכנית למסלול המחייב מתן אפשרות להתנגד לכך, בניגוד לבקשת היזם שדרש כי ניתן יהיה לערוך שינויים במרכיבי התכנית בתוך הגבולות שלה בקלות רבה מדי ללא כל ביקורת ציבורית.
בעקבות טענות שונות הוחלט לבטל על 6 טורבינות, כך שבסופו של דבר התכנית כללה 25 טורבינות והשטח הכולל שלה צומצם בהתאם. למרבה הצער, הוועדה העדיפה שלא להתמודד עם כלל הטענות החברתיות שהעלינו בהתנגדות כלפי התכנית והיא אושרה סופית בחודש פברואר 2020.
פורסם בהארץ לקראת דיון בקבינט הדיור בתכנית, דצמבר 2019
