התנגדות
נובמבר 2004
‘במקום’ הגישה התנגדות לתכנית שימור ופיתוח לכפר ליפתא, אשר הופקדה לאחרונה. ההתנגדות מצביעה על כך שמעבר לשימור פיסי של הבתים אין בתכנית הצעה לפתרון הולם בתחום השימור והשילוב של מרכיבי זיכרון בתכנון פיסי של מרחב, אשר קיימים בו שרידים מן ההיסטוריה ההתיישבותית הפלסטינית. ‘במקום’ דורשת להחזיר את התכנית לדיון ציבורי.
במסגרת דיון ציבורי כזה יש לבחון מחדש את הפרוגרמה לתכנון הכפר, ובכלל זה קביעת הנחיות לשימור מכבד של שרידי הכפר, בית-הקברות והמסגד. כל זאת יש לעשות תוך אימוץ קריטריונים אובייקטיביים הנסמכים על אמנות בינלאומיות, ובהתאם לכך, הנחיית הוועדות העירוניות לשימור. לטענת ‘במקום’, בתכנון הכפר ליפתא יש להתייחס גם למאפייני הקהילה שחייתה במקום זה מאות בשנים, ואשר צאצאיה עודם חיים היום. פיתוח הכפר ליפתא צריך להיעשות תוך מאמץ לשלב בתכנית מרכיבים של הזיכרון, התרבות והמורשת הפלסטינית, באותו אופן בו נעשה הדבר בכל הנוגע לאתרי ההתיישבות של התנועה הציונית, ולאתרי קברי צדיקים היקרים לאוכלוסייה הדתית והחרדית. שימור כזה של האתר יכול להוות מוקד לפיוס בין האזרחים היהודים והערבים שחיים במדינת ישראל, במקום להוות אות וסמל לקונפליקט סמוי הרוחש מתחת לפני השטח.
תוצאות
בפברואר 2005 החליטה ועדת המשנה להתנגדויות שליד הוועדה המחוזית לקבל את ההתנגדות בחלקה בלבד. הוועדה קבעה כי בית הקברות הקיים יוגדר ככזה בתשריט, וכי ייקבעו הוראות לשימור המסגד. כמו כן, קבעה הוועדה כי יש לבחון את דילול הבינוי המוצע בגרעין הכפר המקורי ועיבוי הבינוי בשולי הכפר הדרומיים.
במארס 2005 הגישה ‘במקום’ בקשה לרשות ערר על החלטת ועדת המשנה, בטענה כי התכנית המוצעת, גם לאחר קבלת ההתנגדות בחלקה, אינה משמרת את זיכרון הכפר באופן הראוי, וכי אין די בהחלטה לשמר את בית הקברות והמסגד של הכפר. שבנו והדגשנו את חשיבותו של השימור ה”זוכר”, לעומת השימור ה”מוחק”, המוצע בתכנית הנוכחית. במקביל, הגיש מינהל מקרקעי ישראל בקשה לדיון חוזר בהחלטה במליאת הוועדה המחוזית, מטעמים שונים.
בקשת רשות הערר שהגישה ‘במקום’ נדחתה, בטענה כי הההתנגדות של ‘במקום’ כבר התקבלה באופן חלקי ביחס לשימור המסגד ובית הקברות. הוועדה סבורה שההוראות הקיימות במסגרת התכנית והשינויים שנערכו בעקבות ההתנגדות הם אמצעי שימור מספקים, והתכנית במתכונתה המתוקנת מבטאת “כבוד מלא לאופיו של הכפר”. הוועדה לא התייחסה לטענה המרכזית בהתנגדות, והיא שאין למעשה בתכנית הצעה לפתרון הולם בתחום השימור והשילוב של מרכיבי זיכרון בתכנון הפיסי של המרחב, אשר קיימים בו שרידים מן ההיסטוריה ההתיישבותית הפלסטינית.
