שכונת הארגזים בתל אביב יושבת על אדמות הכפר סלאמה שהולאמו לאחר 1948. יהודים החלו לגור בשכונה מסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת. זכויותיהם מעולם לא נרשמו, ובשנות התשעים המדינה יצאה במכרז להעברת הקרקע ליזמים פרטיים שיפנו את התושבים הללו, ובתמורה יקבלו את הזכויות בקרקע. המכרז עבר כמה גלגולים ובסופו של דבר יצא לדרך, והיזמים ניגשו למו”מ על פינוי ופיצוי לאחר שקיבלו בבתי המשפט צווי פינוי נגד כל התושבים. פער הכוחות הביא להסכמי פינוי בעייתיים ביותר, ללא פיצוי הוגן למרבית התושבים וללא ערבויות. בשנת 2016, בניסיון לקדם את פינוי השכונה וגם את מתווה הפיצוי, עיריית תל אביב נכנסה לתמונה עם הצעה למתווה פיצויים חדש ולכאורה מיטיב ביחס לזה שהיה חלק מהמכרז בזמנו, אך עדיין התוצאה מאוד בעייתית ומשפחות רבות מדי יישארו ללא פתרון – בעוד שזכויות הבניה מוגדלות בלמעלה מפי שלושה מהמותר כיום.
אנו הצטרפנו למאבק שמובילות חברות מועצת העיר תל אביב, שולה קשת ומוריה שלומות מסיעת “אנחנו העיר”, ומייצגות אותן בערר שהגשנו נגד אישור התכנית. דרישתנו בערר היא לצמצם את הפער הגדול מדי בין היקף זכויות הבניה בתכנית החדשה לבין הפיצוי הנמוך מדי לתושבים. כיון שהפיצוי מוגדר כמטלה ציבורית של היזם הנהנה מזכויות בניה מוגדלות, חייבת להיות התאמה בין השניים.
אנחנו טוענות גם שיש להציג תחשיב כלכלי לתכנית – כדי להראות התאמה בין שווי זכויות הבניה המוגדלות לבין היקף הפיצויים שישולמו; שלוועדה המקומית לא היתה סמכות לאשר את התכנית משלל סיבות מורכבות; שחסרים בתכנית שטחי ציבור איכותיים; שנדרש לעגן בתכנית עוד דיור בר השגה ודיור ציבורי; ושרשות מקרקעי ישראל חייבת להתערב במתווה הפיצוי ולקחת אחריות על גורל התושבים, שזכות היסוד שלהם לקורת גג עומדת בסכנה אמיתית.
