התנגדות
1 במרץ 2012
הקואליציה לדיור בר השגה הגישה התנגדויות לשתי תכניות שהופקדו על ידי הוועדה לדיור לאומי (וד”ל) של מחוז ירושלים. מההתנגדויות עולה כי למרות ההבטחות- התכניות אינן כוללות דיור בר השגה כפי שמאפשר החוק.
באוגוסט 2011, נכנס לתוקפו חוק הליכי תכנון ובניה להאצת הבניה למגורים הוראות שעה (חוק הוד”לים – וועדות לדיור לאומי). עם חקיקת החוק ובעקבות המחאה החברתית, הוכנסו שינויים קטנים בחוק ונקבע כי ההסדרים המיוחדים לזירוז הגדלת ההיצע למגורים יעשו באמצעות דירות “בגדלים שונים ומסוגים שונים, לרבות באמצעות ייעוד קרקע לדיור להשכרה” (מתוך סעיף המטרות של החוק). כמו כן, התווסף לחוק גם סעיף מפורש המאפשר לקבוע שבניין, כולו או חלקו, ייועד להשכרה לטווח ארוך וגם סעיף המאפשר לייעד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה.
בדיון בתאריך 26.3.2012 הוועדה לדיור לאומי של מחוז ירושלים החליטה לקבל חלקית את ההתנגדות בנוגע לתכנית מורדות מלחה. בעקבות הטענה שהועלתה בהתנגדות, לפיה יש לשפר את תמהיל גודלי יחידות הדיור בתכנית, הוחלט להקטין את הדירות הקטנות, אשר הוגדרו במקור כדירות של 100 מ”ר, ל-80 מ”ר (זאת למרות שחוק הוד”לים קובע שדירה קטנה תהיה בגודל של 75 מ”ר). הוחלט גם לקבוע סף עליון לשאר הדירות (120 מ”ר). עיריית ירושלים דרשה מהוועדה להגדיל את אחוזי יחידות הדיור הקטנות מ-20% ל- 30% בכל מגרש, אך מינהל מקרקעי ישראל סירב לדרישה בטענה שזכויות הבניה בפרויקט ישתנו יתר על המידה. הוועדה החליטה לאמץ את עמדת מינהל מקרקעי ישראל. חשוב לזכור שזכויות הבניה, במיוחד בקרקע ציבורית, אינן זכויות מוקנות עד אשר תכנית היא בתוקף וגם אז, מוסדות התכנון יכולים לשנותן.
לגבי דירות להשכרה, קיבלה הוועדה את טענתנו בהתנגדות וקבעה כי יש לשנות את הוראות התוכנית כך ש – 20% מהדירות יהיו להשכרה לטווח ארוך (15 שנה) ומחציתן תהיינה דירות קטנות. למרות שהועדה לא התייחסה למחיר הדירות או לצורך בפיזור אחיד שלהן במגרשים השונים, מדובר בתקדים חשוב. יש לציין כי ההחלטה הזו התקבלה למרות דרישת מינהל מקרקעי ישראל שלא לחייב דיור להשכרה בתכנית בטענה שמדובר בכלי שיווקי. לטענתנו, בהחלטה זו הוועדה פעלה בצדק ובהתאם לחוק הוד”לים שמעניק לה את הסמכות לחייב הכללת דירות להשכרה בתכנית.
כאמור, בחוק הוד”לים ניתנה גם האפשרות לייעד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה ולקבוע בהוראות התכנית את תנאי השכירות (כולל מחיר, זכאות, פיקוח וכד’). יש להדגיש כי ייעוד קרקע לדיור בהישג יד עשוי לפגוע בעיקרון חשוב אחר – יצירת תמהיל חברתי באמצעות פיזור יחידות הדיור בהישג יד בסביבות המגורים. אולם, לטענתנו, ניתן לפתור בעיה זאת על ידי הגדרת ייעודי קרקע משולבים. במסגרת הדיון בהתנגדות העלנו הצעה זאת לדיון אולם בסופו של דבר, הוועדה החליטה שלא ליישם סמכות זו בטענה שיהיה קשה לשלב הוזלה של דירות בשל עלות גבוהה לבנייה במדרון תלול.
בעקבות ההתנגדות לתוכנית של מורדות מלחה הקטינה הוועדה את גודל הדירות הקטנות בתכנית, אך לא הגדילה את מספרן. בנוסף, הוועדה קבעה שתהיינה דירות להשכרה, אך לא קבעה להן מחיר והן תושכרנה במחיר השוק. ביחס לתכנית מורדות משואה נקבע דיון נוסף אשר צפוי לעסוק בעיקר בקרבה לגן החיות ולא בדיור בהישג יד. נציין כי שלא כמו במלחה, תכנית משואה מלכתחילה לא כללה דירות קטנות, גם בגרסתה המקורית.
