במקום

רקע – הכפרים הלא מוכרים בנגב

בתחילת שנות ה-50 רוכזה האוכלוסייה הבדווית בנגב לשטח מזרחית לבאר-שבע, שכונה “אזור הסייג”. בחלוף השנים, הכפרים שהוקמו באזור ואלו שכבר היו בו לא הוסדרו מבחינה תכנונית ומוניציפלית, לא נכללו בשום תכנית מתאר או רשות מקומית, ומההיבט התכנוני – הם בלתי חוקיים.

במהלך שנות השבעים והשמונים התגבשו תכניות לרכז את כל האוכלוסייה הבדווית בכמה עיירות. חלק מן האוכלוסייה הבדווית בחר להתכנס לעיירות אלו, וחלקה האחר ביקש להמשיך ולהתגורר ביישובים הכפריים, שבהם הממסד התכנוני דבק בסירובו להכיר. כך, כ-80,000 אזרחי המדינה ביותר מ-40 כפרים מוסיפים להתגורר בתנאי מחיה מחפירים, ללא אספקת מים סדירה, ללא תשתיות חשמל, ביוב, ניקוז ודרכים, וללא שירותים כבריאות וחינוך. מאזרחים אלו נשללת הזכות לתכנית המבטיחה מינימום של כבוד אנושי, זכות שהיא נגזרת של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בסוף 1994 הופקדה תכנית המתאר המחוזית למחוז דרום, תמ”מ 14/4. בהוראות התכנית נכתב: “עקרונותיה של התכנית במגזר הבדווי כוללים: המשך יישוב הבדווים בשבע העיירות הקיימות, תוך הרחבתן, עיבויין ופיתוחן כיישובים עירוניים ויישובים עירוניים למחצה”. כלומר, המשך המגמה הקודמת השוללת פתרון תכנוני לעשרות יישובים בדווים בעלי אופי כפרי-חקלאי. תושבים רבים וארגונים חברתיים הגישו התנגדויות לתמ”מ 14/4 בטענה שהתכנית מפלה את הבדואים לרעה, מתעלמת מצורכיהם, לוקה בחוסר-סבירות ופוגעת בכבודם ובזכותם לשמר מסורת ותרבות ייחודית. ההתנגדויות נדחו, ובינואר 2000 אושרה התכנית על פגמיה התכנוניים. עוד באותה שנה, הוגשה עתירה לבג”צ על ידי האגודה לזכויות האזרח ותושבי הכפרים הבלתי מוכרים נגד המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, בדרישה לתקן את תמ”מ 14/4 כך שתכלול תכנון יישובים כפריים לבדווים בנגב תוך התחשבות במיקומם, מספר התושבים ואורח חייהם.

במסגרת פשרה בין המדינה לבין העותרים, סוכם כי תכנית המתאר המחוזית החלקית למטרופולין באר-שבע, תמ”מ 23/14/4, תיתן מענה תכנוני לעתירה לבג”צ בעניין תמ”מ 14/4. הסיכום בין הצדדים קבע כי “במסגרת התכנון לתכנית מתאר מחוזית חלקית לאזור באר-שבע… יידרשו המתכננים לעסוק כעניין עיקרי בגיבוש הצעות לפתרון בעיית ההתיישבות הבדואית באזור זה, לצד תכנון אזור המטרופולין כולו”, וכי המתכננים יידרשו “להתייחס ולבחון את צורת ההתיישבות הכפרית כאחד הפתרונות ליישוב התושבים הערבים הבדואים שמחוץ לעיירות הקיימות”. כמו כן הוסכם כי “המתכננים יידרשו להיפגש עם נציגי התושבים ולבחון יחד איתם הצעות קונקרטיות ליישובים חדשים, ובהם יישובים כפריים”.

עם התקדמות ההליך התכנוני והפקדתה לעיון הציבור של תכנית המתאר המחוזית למטרופולין באר שבע במהלך 2007, נמחקה העתירה לבג”צ. העותרים המשיכו לטעון כי ההתנהלות האטית בתהליכי התכנון והבנייה רק מחזקת את החשש לפיו הבדווים בנגב מופלים לרעה על ידי הממסד התכנוני.

עמדת ‘במקום’

צוות ‘במקום’ ליווה את הכנתה של תמ”מ 23/14/4 וניסה להשפיע על עיצובה. במהלך עבודת ההכנה, החליט צוות התכנון להכיר בשני הכפרים הבדווים אבו-תלול ואל-פורעה, ועבורם נערך תיקון נקודתי לתכנית המתאר המחוזית. משמעות הכרה זו היא ציונם על גבי תכנית המתאר המחוזית, ובעקבות זאת תחילת הליך של הכנת תכנית מתאר מקומית. בהמשך לכך, הכפרים יוכלו להתחבר לתשתיות מים, חשמל, ביוב ותקשורת, ותושביהם יוכלו לקבל שירותי בריאות, חינוך ועוד בתוך הכפר.

יחד עם זאת, בחינה מדוקדקת של התכנית הראתה כי גם בתכנית זו לא ניתן מענה כולל לבעיית הכפרים הבלתי מוכרים: התכנית עמומה ובלתי מחייבת, אין בה מסגרות זמן ותקציב ליישומה, ולא צוינו קריטריונים ברורים ומחייבים לפיהם יוכרו הכפרים הבדווים – הכול לפי שיקול דעתם של מוסדות התכנון. יתרה מכך, החזון התכנוני לאוכלוסייה הבדווית נותר כשהיה: ריכוזה ביישובים עירוניים מתוך מדיניות מכוונת למעבר האוכלוסייה הבדווית מחברה מסורתית וחקלאית לחברה עירונית. אחד הנתונים המצביעים על כך מופיע במסמך עיקרי המדיניות לתכנית, שם נקבע כי היחס בין מגוון הישובים (לכלל האוכלוסייה בנגב) יהיה 83% התיישבות עירונית, 11% התיישבות פרברית ו-6% התיישבות כפרית. ואולם, כבר היום מתגוררים בישובים כפריים יהודיים יותר מ-40 אלף תושבים, המהווים קרוב ל-8% מאוכלוסיית המטרופולין היום. הנחיה זו למעשה מעקרת מתוכן את יעדי התכנית לאפשר לאוכלוסייה הבדווית מגוון של דגמי יישוב, ובכלל זה דגמי יישוב כפריים.

עוד מוצעים בתכנית פתרונות מרחביים, שהפיכתם לפתרון קונקרטי תהיה כרוכה בהליך תכנוני-בירוקרטי ארוך ומורכב – בדמות “מנגנון” לאישור תכניות שבסמכות הוועדה המחוזית להקמת יישובים חדשים במרחב מוגדר. “מנגנון” זה, שתקפותו החוקית מוטלת בספק, מעלה חשש שמדובר בפתרונות שמימושם אינו בטווח הנראה לעין. נקודה נוספת היא השיתוף הלקוי של הציבור הבדווי בעת התכנון. מעבר לשיתוף הציבור המינימלי, הצרכים שהועלו בפגישות הספורות עם נציגי התושבים לא הוטמעו בסופו של דבר בתכנית.

תוצאות ביניים

‘במקום’ הגישה ב-2005 מסמך הערות לוועדת ההיגוי שליוותה את הכנת התכנית, אבל הדברים לא זכו להתייחסות ראויה.

התכנית הופקדה לעיון הציבור ביוני 2007, ועשרות התנגדויות הוגשו נגדה מצד ארגונים רבים, ביניהם ‘במקום’, המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב, המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי ועדאלה. כמו כן, כ-40 כפרים ומשפחות בדוויות הגישו את התנגדויותיהם לתכנית, כיוון שהיא אינה נותנת מענה תכנוני ראוי לצרכיהם כקהילות בעלות מאפיינים מיוחדים, המתגוררות במקום זה עשרות ומאות שנים.

‘במקום’ הגישה התנגדות כוללת לתכנית, בה נטען בעיקר כי תמ”מ 23/14/4 לא מיצתה את המנדט שניתן לה לטפל בהסדרת ההתיישבות הבדווית בנגב: “התכנית אינה עונה למטרותיה, מתעלמת מן המצב הקיים בשטח, מציעה פתרונות תכנוניים מעורפלים שיישומם אינו ברור ואינו מובטח, ובעיקר משמרת מדיניות תכנונית אשר נועדה לרכז את האוכלוסייה לכדי מספר מצומצם של יישובים”. היות והתכנית אינה נותנת מענה תכנוני ראוי לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים, ואינה מאפשרת לקדם את ההכרה של הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, הציעה ‘במקום’ לאמץ מדיניות תכנון ברורה עבור האוכלוסייה הבדווית בנגב מתוך נקודת מבט מאפשרת ולא מגבילה. מדיניות זו צריכה להביא להכרה בכפרים הבדווים בהתאם לאמות מידה תכנוניות אובייקטיביות, כגון גודל הכפר, מספר התושבים ומידת הלכידות החברתית והקהילתית של תושביו.

‘במקום’ הגישה גם מספר התנגדויות יחד עם תושביהם של הכפרים ואדי אל נעם, א-סרה, עתיר/אום אל חירן, אל ג’רה, חשמז’נה, ורחמה. ההתנגדויות מבוססות על מפגשים עם התושבים, סיורים וניתוח של המבנה המרחבי-תפקודי של הכפרים. בהכנת ההתנגדויות פעלנו בשיתוף פעולה עם ארגונים אחרים, ובראשם ‘האגודה לזכויות האזרח’. בנוסף, סייענו למספר קבוצות ומשפחות להגיש התנגדויות בעצמן.

לאור ריבוי ההתנגדויות שהוגשו נגד התכנית, כמו גם הטענות העקרוניות שהועלו נגדה, החליט משרד הפנים למנות חוקרת שתשמע את המתנגדים ותגבש המלצות עבור המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, שצריכה להכריע בעניין. הליך השימוע התקיים במהלך החודשים יוני-יולי 2008. בנוסף להצגת עמדתה העקרונית נגד התכנית, ליוותה ‘במקום’ את תושבי הכפרים בהציגם את עמדותיהם בשימוע ההתנגדויות בפני החוקרת.

התנגדויות פרטניות

א-סרה – כפר בדואי הממוקם מערבית לעיירה כסייפה. היישוב מונה כ 400 תושבים המתגוררים במקום למעלה מ 100 שנה, אך כיוון שהינו כפר בדואי לא מוכר, סובל מאיום בהריסות בתים וממחסור במוסדות חינוך ובריאות ובתשתיות חיוניות. כבר בשנת 1999 הגישו תושבי הכפר בשיתוף המועצה האזורית לכפרים הערבים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב בקשה להסדרת הכפר מול רשויות התכנון. ההתנגדות לתכנית מתאר מטרופולין באר שבע הוגשה בשם נציגי הוועד המקומי של הכפר א-סרה, תושבי הכפר, המועצה האזורית לכפרים הערבים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב, פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, האגודה לזכויות האזרח בישראל, ו’במקום’.

אל-ע’רא – כפר בדואי באזור הרי עירא. מונה כ 2000 תושבים, המתגוררים במקום למעלה מ 300 שנה, אך כיוון שהינו כפר בדואי בלתי מוכר, סובל ממחסור במוסדות חינוך ובריאות ובתשתיות חיוניות. כבר בשנת 1999 הגישו תושבי הכפר בשיתוף המועצה האזורית לכפרים הערבים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב בקשה להסדרת הכפר מול רשויות התכנון. התנגדות לתכנית מתאר מטרופולין באר שבע הוגשה בשם תושבי הכפר אל-ע’רא, המועצה האזורית לכפרים הערבים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב, האגודה לזכויות האזרח בישראל, ו’במקום’.

חשם זנה – יישוב היסטורי, הנמצא סמוך לאדמות היישוב נבטים. מונה מעל 1,200 תושבים, אך כיוון שהינו כפר בדואי בלתי מוכר על ידי הרשויות הישראליות, הוא סובל ממחסור במוסדות חינוך ובריאות ובתשתיות חיוניות. כבר בשנת 1999 הגישו תושבי הכפר בשיתוף המועצה האזורית לכפרים הערבים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב בקשה להסדרת הכפר מול רשויות התכנון. ההתנגדות לתכנית מתאר מטרופולין באר שבע הוגשה בשם הועד המקומי של הכפר ח’שם-זנה, תושבי הכפר, המועצה האזורית לכפרים הערבים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב והאגודה לזכויות האזרח בישראל, ו’במקום’.

עתיר/אום אל חיראן – היישוב, הנמצא באזור נחל יתיר, בנוי בשני מתחמים ומונה בסה”כ כ 1000 תושבים. התושבים המקוריים הגיעו למיקום הנוכחי בשנת 1956, לאחר שפונו ב 1948 מאדמותיהם והועברו ממקום למקום בהוראת הממשל הצבאי. ההתנגדות לתוכנית מתאר מטרופולין באר שבע הוגשה בשם תושבי הכפר עתיר, ‘עדללה’ ו’במקום’.

ואדי אל-נעם – היישוב, הממוקם מזרחית לאזור התעשייה רמת חובב, הוקם בשנות ה 50 של המאה הקודמת, לאחר שתושביו פונו מאדמותיהם ההסטוריות. כיום הוא מונה למעלה מ 5,000 תושבים, כמחציתם למטה מגיל 18. ביישוב קיימים מוסדות חינוך וציבור, אך מהיותו כפר בדואי בלתי מוכר, אינו מחובר לתשתיות חיוניות. כמו כן, בסמוך ליישוב נבנו אתרים המהווים מפגעים בריאותיים חמורים, כמו מפעלי רמת חובב וקווי מתח גבוה עליונים. ההתנגדות לתכנית מתאר מטרופולין באר שבע הוגשה בשם נציגי הועד המקומי של הכפר ואדי אל-נעם, תושבי הכפר, המועצה האזורית לכפרים הערבים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב, האגודה לזכויות האזרח בישראל ו’במקום’.

רכמה – יישוב בדואי בלתי מוכר, הסמוך למועצה המקומית ירוחם. מונה כ 1,200 תושבים, אשר חלקם נמצאים במקום עוד לפני הקמת מדינת ישראל. תושבי הכפר מקיימים קשרים נרחבים עם תושבי המועצה המקומית ירוחם הסמוכה. ביישוב לא קיימים מוסדות חינוך וציבור. כבר בשנת 1999 הגישו תושבי היישוב, בשיתוף המועצה האזורית לכפרים הערבים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב בקשה להסדרת הכפר מול רשויות התכנון. ההתנגדות לתכנית מתאר מטרופולין באר שבע הוגשה בשם נציגי הוועד המקומי של הכפר רכמה, תושבי הכפר, תושבים מהמועצה המקומית ירוחם, המועצה האזורית לכפרים הערבים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב והאגודה לזכויות האזרח בישראל ו’במקום’.