ינואר 2012
מציבורי ללאומי – גנים לאומיים בירושלים המזרחית – בדו”ח זה חושפת ‘במקום’ את התהליך שבו תכנונם של גנים לאומיים בירושלים המזרחית והכרזתם, הופך למנגנון בידי המדינה לשמירה על הקרקע לצרכי לאום, על חשבון התושבים הפלסטינים.
העובדה שהתכנון בארץ משמש בידי המדינה (בין השאר באמצעות רשויות התכנון) כלי למימוש מדיניות פוליטית שעיקרה תפיסה ואחיזה יהודית בקרקע ידועה ובחלקה אף גלויה, מוצהרת ונתפסת כלגיטימית (“ייהוד הגליל”, “שמירה על היעד הדמוגרפי של רוב יהודי בירושלים” וכדומה).
כך, למרות החזות המקצועית והא-פוליטית של תכנון גנים לאומיים והכרזתם, נראה שבמקרים ובמקומות מסוימים, תכנונם משמש לא רק לשם שמירה על ערכי הטבע והמורשת ועל שטחים פתוחים איכותיים, אלא גם כלי להגבלת הבנייה והפיתוח של האוכלוסייה הפלסטינית. תופעה זו, כפי שנראה במסמך שלפנינו, שכיחה ומובהקת במיוחד בשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית. יתר על כן, מגמה תכנונית זו סותרת תפיסות הרווחות בתכנון בר קיימא, אשר מבקשות לשמור על הזיקה של הסביבה הבנויה והשטחים הפתוחים בה לקהילות השונות החיות בה.
