בשבוע הבא ייסגר מכרז לבניית 40 יחידות דיור בשכונה. תושביה הערבים חוששים שלא יוכלו לרכוש דירות במתחם וליהנות מפיתוח האזור, ועותרים נגדו
הארץ, אור קשתי, 12.07.2013
ביום ראשון בשעה 12 בצהריים, ייסגר המכרז אשר פרסמה רשות מקרקעי ישראל לפני כמה חודשים, ל”הצעות לרכישת זכויות במתחם למגורים, 40 יחידות דיור משולב עם מסחרי, רחוב בית פלט פינת דונולו הרופא”. הניסוח הפורמלי מסתיר מאבק עקרוני שמנהלים תושבי יפו, בעיקר הערבים, על הזכות ליהנות מפיתוח הנדל”ן באזור. המחיר החברתי של המכרז – דחיקת האוכלוסייה המקומית החוצה, והחלפתה באוכלוסייה מבוססת יותר – לא מעניין את מנסחי המכרז. הם בוודאי אומרים לעצמם שבסך הכל ביקשו למקסם רווחים. ביום רביעי הוגשה עתירה מינהלית נגד המכרז לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
המגרש המדובר נמצא בלב שכונת עג’מי ביפו, בין מסגדים ובתי ספר שמשרתים את הקהילה הערבית. חוף הים במרחק הליכה. עד לפני כמה שנים פעל כאן שוק של ירקות ופירות, אבל “שוק האתרוג” נהרס מזמן, ובמקומו שתלה עיריית תל אביב כמה עצי זית. המגרש, כ-6,500 מ”ר, הוא עתודת הקרקע הציבורית האחרונה של יפו.
בתחומי תל אביב־יפו חיים כ–16,700 ערבים, 4% בלבד מתושבי העיר. 80% מהם מוסלמים ורובם מתגוררים ברובע מספר 7, המורכב מעג’מי ושכונות אחרות ביפו (הנתונים מעודכנים לסוף 2011). “אנחנו העיר המעורבת הכי פחות מעורבת”, אומר בחיוך עו”ד היאשם שבאיטה, ממגישי העתירה, מהקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל-אביב ופעיל ב”דארנא”, העוסקת בזכויות אדמה ודיור ביפו. זה היה רגע של הומור בשיחה מדכאת על מדיניות דיור הרסנית ועל מכרז שלתושביה המקוריים של יפו, ערבים ויהודים, אין כמעט סיכוי לקנות או לשכור דירה במסגרתו.
מצוקת הדיור של רבים מתושבי עג’מי וג’באליה (גבעת עלייה), לא נולדה מהים. אחרי קום המדינה ערביי יפו רוכזו בשתי השכונות על ידי הרשויות, כדיירים מוגנים בדיור ציבורי. בשנות ה-60 החליטה העירייה על מדיניות של “פינוי־בינוי”, שהביאה להריסת מתחמים שלמים, ונמשכה יותר מ-20 שנה. העתירה מצטטת דו”ח של עיריית תל אביב מ-1997 לפיו “האזור הוקפא מבחינה תכנונית… התשתיות הקיימות הוזנחו, ולא ניתן היה לספק שירותים לאוכלוסיית האזור. בתוך מספר שנים עזב חלק גדול מתושבי האזור ונותרה בו בעיקר אוכלוסיית מצוקה”.
באמצע שנות ה-80 החלה העירייה, במדיניות חדשה, ששווקה בעזרת מלות קסם כמו פיתוח ו”חיזוק האוכלוסייה המקומית”. עו”ד שבאיטה אומר שאי אפשר להתעלם מהפיתוח של יפו, השאלה היא רק מי נהנה ממנו. “את הבתים הישנים הרסו, ובחדשים דורשים לפעמים שכר דירה של יותר מ-10 אלפים שקל בחודש”, הוא אומר. לפי העתירה, בשנים האחרונות הוצאו כ-500 צווי פינוי למשפחות המתגוררות בדיור ציבורי, בטענות של פלישה או הפרת חוזה. לפחות בחלק מהמקרים, כך בעתירה, הדירות היו במצב גרוע והחוזים עם הדיירים לא תורגמו לערבית.
בתור לדיור ציבורי ממתינות 200 משפחות, חלקן יותר מעשור. מחמוד חימל למשל, ממתין כבר 13 שנים. “כל שנה אנחנו מחדשים את הזכאות לדיור ציבורי”, הוא אומר, “לפני שנתיים הייתי כבר מספר 11 ברשימת ההמתנה. התחלתי להתרגש, ואז נפלתי למקום 30 ברשימה, כי כנראה היו מקרים יותר דחופים. זה מייאש”. התוכנית החדשה לא משמחת אותו. “מצד אחד אומרים שאני זכאי לדיור ציבורי, ומצד שני מביאים לכאן אנשים זרים, שאנחנו נוכל רק להסתכל על הדירות שלהם. זה פשוט לצחוק עלינו, זו מדיניות שזורעת שנאה”.
במתחם “שוק האתרוג” שני מגרשים, המיועדים לבניית 40 ו-20 יחידות דיור. ב-2009 זכתה במגרש הקטן חברת “באמונה”, המשווקת דירות לציבור הדתי. לאחר הזכייה עתרו תושבי עג’מי והאגודה לזכויות האזרח לבית המשפט המחוזי, בטענה שמדובר באפליה. העתירה נדחתה והזכויות נמסרו מיד לחברה. באגודה לזכויות האזרח אומרים כי כאשר הוגש לבג”ץ הוא קבע כי כבר לא ניתן להתערב בעסקה. ברשות המקרקעין גרסה אחרת, המתרכזת בדחיית הערעור.
לא רחוק משם פועל בשנים האחרונות גרעין תורני, שנעזר בתרומות של ארווין מוסקוביץ’. באתר האינטרנט של “באמונה” נכתב כי החברה מגבשת קבוצת רוכשים המעוניינים “לגור יחדיו בסמוך לגרעין, או לישיבה, אשר יהיו בסיס להקמת שכונה גדולה בע”ה, עבור הציבור הדתי־לאומי”.
יו”ר דארנא, עבד סטל, אומר כי הגרעין הדתי הם “נטע זר בשכונה שלנו. זו מדיניות שמנסה להעלים את האוכלוסייה הערבית בנימוקים של שוק חופשי. רשות המקרקעין היא גוף ציבורי: היא לא יכולה לשקול אך ורק שיקולים כספיים, בלי להתייחס להשפעה של המכרזים האלה על הקהילה הערבית. אנחנו לא אנשים שקופים”.
בשכונה יש החוששים כי בשלב הבא יבקשו הדיירים החדשים לסגור רחובות בשבת. עו”ד נוואל חורי, הפעילה ב”דארנא”, מזהירה מהשפעת המכרזים על הדור הצעיר, שעוד חולם על שכר דירה במחיר סביר. לדבריה, מצוקת הדיור תבריח מיפו משפחות חזקות, ואילו החלשים יעברו לגור עם הוריהם. ב-20 השנים האחרונות כמעט ולא נבנו דירות לדיור ציבורי.
לדברי עו”ד גיל גן־מור מהאגודה לזכויות האזרח, תהליכי פיתוח אשר דוחקים את האוכלוסייה המקומית אינם ייחודיים ליפו, אבל “מאוד נוח לרשויות להפנות את המבט הצדה ולהתעלם מהעובדה שמדובר בערבים. למעשה, המדינה אומרת להם שיחפשו בעצמם פתרונות, היא לא אחראית למצוקת הדיור. יש כאן עניין של הוגנות בסיסית: פיתוח האזור לא יכול להיות על גבה של האוכלוסייה שגרה בו, אלא צריך להיות מיועד, קודם כל, לרווחת תושבי השכונה”.
על העתירה החדשה לבית המשפט המחוזי חתומים “דארנא”, האגודה לזכויות האזרח, ארגון עדאלה ועמותת במקום (“מתכננים למען זכויות תכנון”). העותרים לא ציינו איזה חלק מ-40 יחידות הדיור הם מבקשים לשמור לתושבי יפו המקומיים, אלא רק לחייב את רשות מקרקעי ישראל לשקול מחדש את תנאי המכרז.
“החלטות על שיווק קרקע חייבות לקחת בחשבון שיקולים ציבוריים רחבים, ובהם טובת האוכלוסייה במקום וצרכיה, מאפייניה הייחודיים, המאפיינים הייחודים של הפיתוח במקום והשלכותיו על האוכלוסייה, ושיקולים של צדק חלוקתי”, נכתב בעתירה. הרווח הכספי הוא רק שיקול אחד מרבים טוענים העותרים. לדעתם, “חובה על רשות המקרקעין… לא לבחור רק בחלופה הקיצונית ביותר – שיווק הקרקע למרבה במחיר”.
מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה כי “אין אפשרות משפטית לייחד מכרז למציעים ממגזר מסוים בתחומי עיר אחת, כפי שמשתמע מהטענות המבקשות להפריד בין חלקי העיר ובין תושביה. כל הטענות העולות כיום עלו גם בעתירה קודמת שהוגשה בעקבות המכרז בעג’מי (לבניית 20 יחידות דיור, א”ק), וזכו להתייחסות מפורטת מול בית המשפט, אשר לא קיבל את הטענה כי יש לייחד מכרז לתושבי יפו הערביים”.
עוד נמסר כי “מאז שנות ה-90′ מנסה המינהל לסייע בדיור לערביי יפו, אך לצערנו לא קיימת היענות מצידם. הסיוע מתבטא בהקלות על רכישת בעלות על נכסים של דיירים מוגנים, בוויתור על חובות כספיים, ועוד”. כמו כן אומרים ברשות כי “בעיית יוקר הדיור היא לאומית, אולם מעת לעת מתקיימים דיונים בניסיון לאתר פתרונות נוספים, שיקלו על התושבים ביפו”. עם זאת, מבהירים ברשות כי “אין כוונה לשנות את המכרז שאמור להיסגר ביום ראשון הקרוב”.
מעיריית תל אביב נמסר כי היא ״רואה חשיבות רבה בהקצאת דירות ייעודיות לאוכלוסייה הערבית ביפו, ולצערנו המכרז הוצא בניגוד לדעת העירייה. פנינו לרשות המקרקעין בבקשה לבטל את המכרז, אך נענינו בשלילה״.
