מאמר אורח מאת ד”ר חיים יעקובי – אדריכל ופעיל ב’במקום’
אפריל 2013
ב1990, לפני יותר משני עשורים, אושרה תכנית מתאר שהוכנה במהלך שנות השמונים, המאפשרת סלילת כביש בן שישה נתיבים בליבה של שכונת בית ספאפא בירושלים. על בסיס תכנית המתאר המיושנת שמשקפת תפישות תכנוניות ותחבורתיות שאבד עליהן הכלח מבקשת עיריית ירושלים לסלול כביש שפגיעתו באזרחי העיר, תושבי בית ספאפא, הרסנית. כל מתכנן ומתכננת מתחילים ובעלי מצפון שילמדו את התכנית יבחינו כי מדובר בכביש שילכוד חלקים משכונת בית ספאפא סגורים ומסוגרים ללא אפשרות לחיבור רגלי ומוטורי סביר עם מערכת הדרכים העירונית ואף יגביל את נגישותם של תושבי מתחם אס-ספח – בעיקר קשישים וילדים – למרכז השכונה ולמערך השירותים שניתן בה. חמור מכך, מעיון בהיתרי הבניה שניתנו עולה כי גם נגישות רכב חרום לאזור שכונת אס-ספח תהיה בלתי אפשרית – עניין שלא יעלה על הדעת בתכנון עירוני.
בדומה למקרים אחרים בהם תכניות מתאר למיניהן נתפשות כחלק ממהלך “טכני”, “נייטראלי” ו”מקצועי” המאבק נגד סלילת הכביש בבית ספאפא חושף התעלמות מוחלטת של הרשויות מצורכי התכנון של התושבים בשכונה, כמו גם אי-שיתופם בקבלת החלטות המשפיעות באופן קריטי על חייהם. מבחינה מנהלית אף עולה כי קיימת לכאורה התעלמות מכך שסלילת כביש זה מחייבת הכנת תוכנית מפורטת על פי החוק, טרם יתקבלו היתרים. בינתיים, העבודות בעיצומן.
כיצד ניתן אם כן להסביר את העובדה שמוסדות התכנון ועירית ירושלים ממשיכים לדבוק בתכנית פוגענית שאיננה עדכנית ואשר תפגום באופן בלתי הפיך בחיי היומיום של אזרחי העיר? חשוב להזכיר כי תכנון עירוני בכלל ותכנון תחבורה בפרט אינם מטרה בפני עצמה אלא בראש ובראשונה אמצעי לארגון המרחב באופן שיסייע בחלוקת משאבים ותשתיות שישמשו את תושבי העיר באשר הם – נשים, ילדים וגברים – ושיסייעו בהנגשתם למקומות עבודה ולמוסדות חינוך. אולם המקרה של כביש 4 בבית ספאפא, כביש בן שישה (!!!) נתיבים בתוך שכונת מגורים, מהווה עצימת עיניים (במקרה הטוב) מהשינויים שחלו בשכונה בשלושת העשורים האחרונים מאז שהכביש תוכנן, מהנזק הסביבתי שבסלילת כביש זה ומפגיעתו בשטחי הקרקע לפיתוח ושימוש עבור תושבי בית ספאפא. אכן סיפור תכנוני זה שעלול להישכח על יד רובנו תוך מספר ימים מעלה חשד האמור להטריד אותנו כאזרחים באשר הם שהרי מדובר לא רק ברשלנות מקצועית פוטנציאלית של רשויות התכנון שאינן בוחנות תכניות מיושנות אלא גם בהמשך מדיניות תכנונית מפלה ביחס לתושבי ירושלים ואזרחיה הערבים – מה שעומד בסתירה להצהרותיו של ראש העיר, ניר ברקת, המבקש לתקן את נזקי התכנון המפלה המאפיין את העיר בעשורים האחרונים.
נראה שהתעקשותם של מתכנני העיר להמשיך ולפעול לסלילת כביש שנחיצותו מוטלת בספק רב ופגיעתו ברורה ביותר מצביעה על האופן בה ממשיך התכנון העירוני להוות כלי לפגיעה בקהילות שונות החיות בעיר במקום להפוך לאמצעי לשיפור חיי היומיום שלהן. בימים אלה של חג הפסח בו מציינים את המעבר מעבדות לחירות נדמה שיש לשאול מדוע תכנון ופיתוח תשתיות אינו מהווה אמצעי למימוש החירות במרחב העירוני אלא להמשך הפגיעה בקהילה המהווה חלק ממרקם החיים בירושלים.
