צו הריסה שיפוטי ניתן במסגרת הליך פלילי, בו נאשם בונה הבית, בעל הבית, המתגורר בבית או אחרים דוגמת הקבלן. כתב האישום מוגש על ידי ועדת התכנון המחוזית או יתר ועדות התכנון המוסמכות לבית משפט השלום, כנגד בעלי המבנה המאוכלס מעל 30 יום, או דרכי התמודדותשבנייתו הסתיימה לפני יותר מ-60 יום. מי שנושא בעלות הוצאות ההריסה הוא הנשפט – בעל הבית, בין אם הרס את המבנה בעצמו ובין אם רשויות התכנון הרסו את הבית.
בית משפט קובע קנס בנוסף להריסה, ההרשעה לפי צו זה מהווה גם עבירה פלילית, שעונש מאסר לצידה. על השופט מוטלת החובה להוציא צו הריסה במקרה בו הבנייה ללא היתר טרם הסתיימה או שהסתיימה ששה חודשים טרם פתיחת ההליכים. בית המשפט רשאי לקבוע את המועד לביצוע הצו ואף להאריכו לפי שקול דעתו. בשונה מצו הריסה מנהלי, תוקפו של צו הריסה שיפוטי אינו מוגבל בזמן.
בדרך כלל, כדי לייתר את ההריסה וגם כדי להקטין את הקנס ניתן לבקש מבית המשפט לדחות את ביצוע מועד ההריסה. חשוב לזכור שטענה זו טובה בעיקר כאשר יש סיכוי כלשהו להכשיר את הבנייה בדיעבד, למשל כאשר הבית בנוי בתחום של ישוב מוכר עם תכנית מתאר מאושרת או כאשר ישנה תכנית מפורטת בהכנה. דבר זה אפשרי באחת העיירות (העיר רהט, העיירות תל שבע, ערערה, כסייפה, חורה, שגב שלום) או באחד היישובים הנמצאים בהליכי הסדרה תכנונית. על החלטת בית משפט השלום ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. מומלץ לבקש במסגרת הערעור בקשה לעיכוב ביצוע ההריסה, עד למתן החלטה בערעור.
פרטים נוספים בדף המידע
