במקום

ערים מעורבות הן תופעה גאוגרפית-חברתית ייחודית, שבבסיסה חיים משותפים של אוכלוסיות בעלות זהויות לאומיות שונות. בשנת 2004, ‘במקום’, יחד עם ארגון שתי”ל ו’המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי’,  שיתפו פעולה בעריכת סקר תכנוני בשכונות הערביות והמעורבות בעיר רמלה, במטרה לסייע לוועדי שכונות ולפעילים חברתיים ברמלה לגבש עמדה בתחומי תכנון שונים.

רקע כללי

ערים מעורבות הן תופעה גאוגרפית-חברתית ייחודית, שבבסיסה חיים משותפים של אוכלוסיות בעלות זהויות לאומיות שונות. בישראל 5 ערים המוגדרות רשמית כמעורבות, ובהן חיים כ-10% מכלל האזרחים הערביים במדינה. בשנת 2002 ערך ארגון שתי”ל סקר כללי בשלוש מערים אלו: ביפו, בלוד וברמלה. דוח זה הצביע על מצוקה והזנחה רבת שנים של האוכלוסייה הערבית בערים אלו בתחומי חיים שונים. בהמשך לכך, ארגון שתי”ל יחד עם ‘המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי’, ו’במקום – מתכננים למען זכויות תכנון’, שיתפו פעולה בעריכת סקר תכנוני בשכונות הערביות והמעורבות בעיר רמלה, גן- חק”ל, ג’ואריש, המיעוטים ואזור העיר העתיקה. מטרת הסקר היתה ליצור בסיס מידע על השכונות הערביות והמעורבות ברמלה בתחומי האוכלוסייה, החברה, הדיור, השירותים הציבוריים והנגישות, והצבעה על כיווני תכנון עבור תושבי שכונות אלה. הסקר מיועד לסייע לוועדי שכונות ולפעילים חברתיים ברמלה לגבש עמדה בתחומי תכנון שונים.

סקר תכנוני 2004- ממצאי הדוח

 דיור

רבים מתושביה הערבים של רמלה סובלים ממצוקת דיור, שמאפייניה העיקריים הם: צפיפות מגורים, איכות דיור נמוכה ומגורים בסטטוס לא חוקי. בעיית הצפיפות קיימת באופן החריף ביותר בשכונת המיעוטים, שבה הצפיפות היא כ-25 נפשות לדונם (ברוטו). בעיית איכות דיור, המתייחסת בסעיף זה לאיכות הדירה בלבד, קיימת בעיקר בדירות עמידר בעיר העתיקה אך גם בשאר השכונות, ואילו בעיות של בנייה ללא היתר קיימות בכל השכונות, אך במידה פחותה בעיר העתיקה.

תכניות המתאר התקפות היום בשכונות הפריפריה הן תכניות חלקיות ומיושנות, ומדיניות התכנון מגבילה בדרך כלל את פתרון הבעיות התכנוניות לתחומי השכונות עצמן. שתי תכניות הרחבה, במיעוטים ובגן חק”ל, אינן נותנות פתרונות אפילו למצוקת הדיור העכשווית, לא כל שכן לעשרים השנים הבאות.

נגישות ותחבורה

באופן טבעי, תושבי העיר העתיקה המתגוררים במרכז העיר נהנים מרמת נגישות גבוהה לשירותי מסחר ברמה העירונית, כגון בנקים, ביטוח לאומי, שוק וכיוצ”ב. עם זאת, מידת הנגישות שלהם למקומות בילוי הנחשבים יהודיים נפגעת בשל ביטויי ניכור שהם חווים מצד החברה היהודית.

תושבי השכונות האחרות סובלים ממידת נגישות נמוכה בהרבה לאותם שירותים, שאינם נמצאים בסביבתם הקרובה. נגישותם של תושבי שכונות אלו נפגמת עוד יותר בשל רמת שירות נמוכה מאד של תחבורה ציבורית, שכמעט ואינה פוקדת את השכונות. בכל הנוגע לחיבור של שכונות אלו לעיר ולמערכת הכבישים הבין עירונית, המצב עגום למדי. שלוש השכונות מתאפיינות בכניסה וביציאה אחת, בניגוד לכל היגיון תחבורתי ועירוני. לניתוק מהסביבה שכופה היציאה האחת יש השלכות יומיומיות רחבות, החל בבזבוז זמן על מעבר דרך העיר, דרך הסכנה הבטיחותית שיוצר העומס על אותה יציאה בודדת, וכלה בתחושת המחנק והעלבון מהעיר שמפנה עורף לשכונות אלו.

הפרדה והתעלמות מהזהות הערבית

סוגיות הדיור והנגישות שנדונו לעיל מעלות על פני השטח את סוגיית היחסים בין ערבים ויהודים ברמלה, ואת תהליך ההפרדה המתרחש בין שתי האוכלוסיות: הקמת חומות בין שכונות ערביות ויהודיות, צמצום מספר הכניסות לשכונות הערביות, הגירת תושבים יהודים אל מחוץ לעיר העתיקה, ורצון של תושבים ערבים להמשיך לגור במובלעות. עמדתם של העירייה ושל המוסדות לנוכח תופעת ההפרדה נעה בין ניטרליות לבין עידוד התופעה, כמו בדוגמא של החומה בין גני דן וג’ואריש.

שירותי ציבור

הסקר מעלה בצורה ברורה את מיעוטם של שירותי הציבור בשכונות הערביות ברמלה, ואת מיעוט ההקצאה לצורכי ציבור בתכניות המתאר של שכונות אלו. הדבר בולט בעיקר בשלושה תחומים: במיעוט שטחים ציבוריים פתוחים מטופחים, בהיעדר שטחי מסחר ובמיעוט גני ילדים ופעוטונים.

נושאים חברתיים

המפגש עם קבוצות נשים במהלך הפרויקט העלה על סדר היום את חוסר התאמתו של המרחב לנשים. שני הגורמים העיקריים שיכולים להביא לשיפור במעמדן החברתי של נשים בקהילה הם אפשרויות תעסוקה, בעיקר ליד הבית, ומערכת חינוך לילדים בגיל הרך, שתאפשר לנשים לצאת מחוץ לבית.