דו”ח משותף עם עיר עמים, נובמבר 2019
תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה שאושר באפריל 2017 עוסק בהחמרת הענישה על עברות תכנון ובנייה, הרחבת מעגל האחריות לביצוע העבירה, הרחבת האכיפה המנהלית, צמצום שיקול הדעת השיפוטי ועוד. נושאים אלה הפוגעים משמעותית באמצעי ההתגוננות מפני הריסה העומדים לרשות אדם פרטי, ועוד יותר – פוגעים באותם תושבים המצויים מלכתחילה בנחיתות כלכלית וחברתית, כפי שהוא המצב בקרב התושבים הפלסטינים בירושלים המזרחית. ההחמרה חלה גם עליהם למרות שבפועל תשתית התכנון בשכונות הפלסטיניות לא מאפשרת בנייה בכמות הנחוצה עבור האוכלוסייה הקיימת.
פלסטיני ירושלמי המבקש לבנות כחוק ולהקים קורת גג לו ולבני משפחתו, נדרש היום כמו בעבר למסע ארוך, יקר ומפרך, שתוצאותיו אינן ידועות מראש. זאת הן בשל בעיות רבות בתכניות המהוות בסיס למתן היתרים, והן בשל חסמים בלתי עבירים לקבלת היתר בנייה גם במקרים בהם קיימת תכנית שלכאורה מאפשרת זאת. למרות זאת ההחמרה באכיפה חלה, ומתרחשת בפועל בשטח, גם בירושלים המזרחית.
הצידוק שמציגה המדינה להחמרת האכיפה על בנייה ללא היתר הוא בין היתר קידום התכנון במקומות שעד כה הוזנחו. אך בשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית דבר לא השתנה. מחדלי התכנון, מצב התשתיות, העלויות הגבוהות וסוגיית הזכויות בקרקע – כל אלה היו ונשארו חסמים כמעט בלתי עבירים לקבלת היתר בנייה. במציאות זו, החמרת האכיפה לא רק שאינה הוגנת, היא גם חסרת תועלת.
עמותת במקום ועיר עמים פרסמו מסמך המתאר את השפעות התיקון על השכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית. המסמך נכתב על-ידי עו”ד שרון קרני-כהן ואדר’ אפרת כהן-בר. לקריאה כאן
דיווחים מהשטח על העלייה בהריסות בתים בירושלים המזרחית בכתבתה של מאיה הורודינצ’אנו – “אין לנו מקום אחר, זה הבית שלנו”