מאמר דעה, 30 ביוני 2014 TheMarker
נילי ברוך
אין זה סוד שקיימת אפליה ממוסדת בתחום התכנון והפיתוח בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית בישראל. העדויות לכך רבות, מגוונות וחוצות תחומי תכנון. אבל באחרונה נדמה שנחצה קו אדום.
ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (הוולנת”ע) אישרה את הקמתם של חמישה יישובים כפריים קהילתיים יהודיים ויישוב בדואי אחד, במבואות ערד.
החטיבה להתיישבות, בהובלת משרדי ראש הממשלה והשיכון, יזמה את תוכנית מבואות ערד והצדיקה אותה בהיותו של האזור – ממיתר ועד לערד ומצפון לכביש 31 – שטח ריק מאוכלוסייה. אכן השטח המדובר פנוי לגמרי, מיהודים כמובן; ואכן התוכנית הוצגה על ידי החטיבה להתיישבות כמיועדת ליהודים בלבד – ואולם בשטח חיה אוכלוסייה בדואית המונה כ–8,000 נפשות בחמישה כפרים שאינם מוכרים על ידי המדינה (ועוד כ–3,000 נפשות ביישוב המוכר מכחול). שניים מהכפרים האלה, תל ערד ועתיר/אום אל חירן, יידרשו להתפנות לצורך הקמתם של יישובים יהודיים חדשים.
אגב, במהלך 2010, במסגרת הליך אישורה של תוכנית מטרופולין באר שבע, המליצה חוקרת ההתנגדויות דווקא על הכרה בשני כפרים אלה. מיד נזעק משרד ראש הממשלה ודרש לבטל את ההכרה בהם, בין היתר, בטענה שמדובר בשטח “רגיש וערכי ביותר מבחינה סביבתית ונופית”. הוולנת”ע קיבלה את דרישתו של משרד ראש הממשלה וביטלה את ההכרה בשני הכפרים הבדואים.
כך, באותו שטח ממש ובהפרש של שנים ספורות, אותו משרד ראש ממשלה מקדם תוכנית לבנייה באותם מקומות רגישים סביבתית, ואותה ועדת תכנון תומכת ומאשרת את הקמתם.
שני כפרים אלה, תל ערד ועתיר/אום אל חירן, הם כפרים שאותם יצרה המדינה לפני 60 שנה. הם מונים יחד כ–3,000 נפשות. עם מימוש תוכנית מבואות ערד ותוכנית נוספת ליישוב היהודי החדש חירן, כפרים אלה יידרשו להתפנות לצורך הקמתם של היישובים היהודים, ולהתרכז ביישוב החדש שתיכננה עבורם החטיבה להתיישבות, או באחד מיישובי הבדואים מחוץ למבואות ערד.
לעומת זאת, החברים בגרעיני ההתיישבות של תנועת אור, שעבורם הוכנה התוכנית (על פי תזכיר התוכנית, “לתנועה פונים מדי שנה 20–30 גרעיני התיישבות…רובם מעוניינים בהקמת יישוב קהילתי חדש”) יוכלו לבחור מבין חמשת היישובים הקהילתיים החדשים ושני יישובים חדשים נוספים שאושרו זה מכבר (חירן ויתיר). ייהוד המרחב לא היה כל כך בוטה זה שנים – עבור כל אותם “גרעיני התיישבות” כביכול מקימים חמישה יישובים חדשים.
לבדואים ניסיון מר ביישובים חדשים שנועדו לריכוזם, שרבים מהם הם כישלון תכנוני חרוץ. אין צורך להכביר מלים על מצבן של רהט, תל שבע, שגב שלום וכסייפה. הבדואים אינם רוצים יישובים חדשים, הם מבקשים הכרה ביישוביהם ואת הסדרתם התכנונית כבר יותר מ–60 שנה, דבר שהוא חסכוני יותר למדינה וגם צודק יותר, מאשר פינויים וריכוזם ביישובים חדשים.
תוכנית מבואות ערד עומדת בניגוד לכל היגיון תכנוני – ועל כך הצביעו גורמי תכנון שונים במהלך הדיון בוולנת”ע. במרחב הנגב קיימת קיבולת תכנונית של עשרות אלפי יחידות דיור במגוון יישובים חדשים וקיימים – חקלאיים, כפריים, פרבריים, קהילתיים ועירוניים, חלקם באזור מבואות ערד עצמו, ולכן אין כל צורך בפתרונות דיור נוספים.
תוכנית מבואות ערד והקמת היישובים החדשים היא בזבוז משאבים משווע ועוול זועק לשמים.
הכותבת היא מתכננת ערים מעמותת ‘במקום- מתכננים למען זכויות תכנון’
