במקום

עדכון – מאי 2013

רקע

ביוני 1967 צורפו שטחי ירושלים המזרחית, על יושביהם, לתחום המוניציפלי של העיר, ובכך גדל שטח ה”עיר המאוחדת” כמעט פי שלושה, מ-38,000 דונם ל-108,000 דונם, ולאוכלוסייה הערבית בעיר התווספו 69,000 נפש. במהלך השנים, שליש מן השטח שסופח הופקע לטובת בנייה של שכונות חדשות לאוכלוסייה היהודית, ובתוך כך, צומצם השטח שניתן לפיתוח ולמגורים עבור האוכלוסייה הפלסטינית.

העיר קיבלה תנופה אדירה של פיתוח ובנייה, בעיקר בשכונות יהודיות החדשות שנבנו על האדמות המופקעות. גובשו תכניות מתאר שנערכו תוך התייחסות לכל שכונה כמתחם עצמאי, ללא בחינה כוללת, ובהתעלמות ממורכבות המצב התכנוני הקיים בעיר בכלל, ובחלקה המזרחי בפרט. בנוסף, תכניות אלו הוציאו מן הכוח אל הפועל מדיניות תכנון מוצהרת, שבסיסה הוא שמירה על יחס האוכלוסייה הערבית והיהודית, כך שעל אף הגידול המהיר יותר של האוכלוסייה הערבית, תישמר עליונותה הדמוגרפית המובהקת של האוכלוסייה היהודית. משמעות מדיניות זו במקרים רבים – אי תכנון או תכנון חוסם בנייה.

עם ההכרה בצורך בתכנון כולל של ירושלים על כל חלקיה, החל תהליך תכנוני רחב היקף וארוך טווח, שבסופו הוצגה בפעם הראשונה תכנית מתאר לירושלים. ‘במקום’, שתובעת לאורך שנים שינוי במדיניות התכנונית בירושלים המזרחית, לקחה על עצמה לבחון את התכנית החדשה, וכשזו פורסמה לקהל הרחב בסוף 2004, הקימה קבוצת עבודה שערכה סיורים ובדקה את מסמכי התכנית. מסקנותיה הוגשו בסוף 2005 למר משה כהן, ראש צוות התכנון של התכנית בפגישה שנערכה עמו, ולמינהל התכנון במשרד הפנים, אדר’ שמאי אסיף וצוותו המקצועי.

נייר העמדה

תכנית המתאר ירושלים 2000, בוחנת את העיר מנקודת מבט כוללת וארוכת טווח. לכשתאושר, תהיה זו התכנית הראשונה לעיר על חלקיה המזרחי והמערבי, ומכאן חשיבותה. ביעדיה, כפי שנוסחו על-ידי עורכי התכנית: “שמירה על האיזון הדמוגרפי בעיר”. ‘במקום’ בנייר עמדה, בוחנת את המשמעות התכנונית של יעד זה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתכנון השכונות הערביות בירושלים המזרחית, ואת השלכותיה על חיי האוכלוסייה הערבית.

התכנית המתוקנת

גרסה מעודכנת ומתוקנת של תכנית המתאר המקומית ירושלים 2000 הונחה בתחילת 2007 על שולחן הדיונים בוועדה המחוזית. משך מספר חודשים שקד צוות ‘במקום’ על לימוד השינויים שהוכנסו בגרסה החדשה של תכנית המתאר, בכל הקשור לשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית. מסקנותיו רוכזו כמסמך הערות והמלצות לשינויים, שהוגש לוועדה המחוזית באוגוסט 2007.

המסמך מלמד כי התכנית לא שונתה באופן מהותי, וכי השינויים שהוכנסו בה אינם פותרים את הבעיות הקשות עליהן התרענו בעבר, ואף מוסיפים עליהן. הגרסה החדשה מציעה לכאורה תוספות גדולות יותר למגורים במסגרות של עיבוי וציפוף מכפי שהציעה הגרסה הקודמת, אך למעשה בתחום הציפוף התוספות זניחות למדי, ואילו בתחום העיבוי מציעה התכנית שטחים מצומצמים ביחס לגרסה הקודמת.

תכנית המתאר המקומית, בגרסתה הנוכחית, מחמיצה הזדמנות לתקן עוול ארוך שנים. אימוץ המלצות ‘במקום’ עשוי לסייע, ולו במעט, בשיפור המצב התכנוני של שכונות ירושלים המזרחית.

הפקדת התכנית

באוקטובר 2008, סיימה הוועדה המחוזית את דיוניה בתכנית המתאר המקומית ירושלים 2000, והחליטה על הפקדתה להתנגדויות. בנובמבר 2008, עם בחירתו של ניר ברקת לראשות עיריית ירושלים, התבקשה הוועדה המחוזית על ידי העירייה לעכב את הפקדת התכנית ולאפשר לראש העיר החדש ללמוד אותה ולהגיש את הערותיו. במאי 2009, דנה הוועדה המחוזית במסמך התיקונים שהוגש על ידי ראש העיר, ולאחר מכן הושלמו ההליכים לאישורה הסופי של התכנית להפקדה.

ביולי 2009, לפי פרסומים בתקשורת, פנה שר הפנים, אלי ישי, ליו”ר הוועדה המחוזית, הגב’ רות יוסף, וביקש ממנה שלא לחתום על התכנית ולהחזירה לדיון בוועדה המקומית, מאחר שח”כים וחברי מועצת עיריית ירושלים העלו בפניו טענות על שינויים מהותיים שהוכנסו בתכנית. בין היתר, נטען כי התיקונים מרחיבים את אפשרויות הבנייה לפלסטינים במזרח העיר, ומצמצמים את אפשרויות הבנייה ליהודים במערבה. בעקבות בקשת שר הפנים, ביקש ראש העיר למשוך את התכנית ולפתוח אותה לדיון מחודש בעירייה.

‘במקום’ פנתה לשר הפנים ב-6 ביולי 2009 ומחתה על עיכוב הפקדת תכנית המתאר, המהווה התערבות בלתי ראויה של הדרג הפוליטי בעבודתם של הגופים המקצועיים, ואף חורג מהסמכויות המוקנות לשר מתוקף חוק התכנון והבנייה.

ב- 1 באוגוסט 2010 פנתה ‘במקום’ יחד עם האגודה לזכויות האזרח לגב’ רות יוסף, יו”ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה בירושלים בבקשה כי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים תבטל את ההחלטה להפקיד להתנגדויות את תכנית המתאר ירושלים 2000 עד שיבשילו התנאים להפקדתה. עוד התבקשה הגב’ יוסף כי עד להפקדתה בפועל של תכנית המתאר, תנחה את הוועדה המחוזית להפסיק להסתמך על הוראות טיוטת התוכנית, בהחלטותיה לדחיית תוכניות המוגשות לאישורה.

ב- 6 במרץ 2011 פנו ‘במקום’ והאגודה לזכויות האזרח לרות יוסף במכתב נוסף, המתריע על כך כי מצב הדברים אינו יכול להמשך עוד באותו אופן, ועל הוועדה המחוזית לבחור בין שתי חלופות: להפקיד את התוכנית ולקדם את המשך הליכי הדיון בה, או לא לקדם אותה ולא להמשיך לראות בה ‘תוכנית מנחה’ או ‘מסמך מדיניות’.

ב-21 באפריל 2013 הגישו ‘במקום’ והאגודה לזכויות האזרח עתירה מנהלית, נגד שימוש בתכנית כמסמך מדיניות, על אף שהתכנית חסרה תוקף סטטוטורי, ומעולם לא הופקדה להתנגדויות הציבור.

“מזרח ירושלים: מלכוד תכנוני” – מאמר ב-Ynet מה-25.7.08, מאת אפרת כהן-בר, ‘במקום’.