רקע
תמ”א 46 הוכנה לפי החלטת הממשלה מאוקטובר 2010, במטרה להתמודד עם התופעה של אזרחים אפריקאים, בעיקר מאריתראה וסודן, שחודרים לישראל דרך הגבול עם מצרים. הכוונה היא למנוע מאזרחים אלה, שנטען כי רובם מהגרי עבודה, להגיע למרכזי התעסוקה בערי ישראל ובכך לפגוע בכדאיות הכלכלית של המעבר לתוך ישראל. לפיכך, מטרתו הראשית של המתקן היא הרתעה והעברת המסר למי שמתכננים להגיע לישראל באותה דרך כי מוטב להם שלא לחדור לתחומי המדינה. לטענת ‘במקום’, הקמת מתקן שנועד לכלוא אנשים שכבר מצויים בישראל ואשר אין חולק כי אינם עבריינים היא הפרה בוטה של זכויות אדם וערכים אנושיים בסיסיים.
ההשגה
ב 2 בנובמבר 2011 הגישה ‘במקום’ השגה לתכנית. עיקרי ההשגה נוגעים לתנאי המחיה. תמ”א 46 קובעת תנאי מחיה נחותים בהשוואה לסטנדרטים של תמ”א 24 לבתי סוהר, שאושרה ב-1982. על פי ההשגה, תנאי הכליאה שהתוכנית מגדירה אינם ראויים ואינם עומדים בסטנדרטים בינלאומיים. כך, תמ”א 46 קובעת כי שטחו של תא כליאה לשוהה יהיה 3 מ”ר בלבד, בעוד שתמ”א 24 קובעת שטח של 6.5 מ”ר לאסיר, והשטח הממוצע בסטנדרטים המקובלים במדינות אירופה הוא 8.8 מ”ר לאדם. במלים אחרות, תמ”א 46 מציעה לכלוא אזרחים אפריקאים, שאין חולק כי אינם פושעים, בתנאים קשים משמעותית מכפי שהנורמות המקובלות קובעות לגבי אסירים מורשעים.
בנוסף, התכנית למתקן קודמה בהליך פגום, שאינו עולה בקנה אחד עם רוח החוק. במטרה להבטיח אישור מהיר של התוכנית למתקן, המועצה הארצית הורתה על הכנת תמ”א הכוללת הוראות מפורטות, ואשר מכוחה ניתן להוציא היתרי בנייה. זאת למרות שמדובר למעשה בתוכנית מתאר מקומית, שחלה על שטח של כאלף דונם בלבד, ואשר לפי הליכי התכנון הקבועים בחוק, היה צריך לקדמה במערכות התכנון המקומית והמחוזית, ולא במועצה הארצית. מאחר שהחוק לא מאפשר לציבור להתנגד לתוכניות מתאר ארציות, הגדרתה של התוכנית למתקן הכליאה כתמ”א יש בה כדי לפגוע קשות ביכולתו המוגבלת ממילא של הציבור להביא את עמדתו בפני מוסדות התכנון ולהשפיע על החלטותיהם.
העתירה
‘במקום’ הגישה עתירה נגד תקנות הפטור מהיתרי בנייה לתמ”א 46 שהתקין שר הפנים בינואר 2012. תכלית התקנות הינה לאפשר את הקמת מתקן הכליאה ללא צורך בתכנית מאושרת ובפטור מרישוי, בסתירה לתכניות המאושרות ולייעוד הקרקע החקלאי הקבוע בהן. כל זאת על אף שתכנית מתאר ארצית מפורטת למתקן (תמ”א 46), שקודמה ביוזמת הממשלה, נמצאת בימים אלה בשלבים הסופיים ביותר של אישור.
בעתירה נטען כי בתיקון התקנות הללו חרג שר הפנים מסמכויותיו בחוק. כמו כן, התקנות מנוגדות לרוח החוק, וכי השימוש בהן לצורך הקמת מתקן כליאה מהסוג המתוכנן מהווה מעשה בלתי מידתי ובלתי סביר באופן קיצוני, שתכליתו אינה ראויה, בעיקר כאשר ההליך התכנוני לאישור התכנית להקמת המתקן עליו החליטה הממשלה עומד לפני סיום.
ביום חמישי ה30.5.2013 נתן בג”צ פסק דין בעתירתנו נגד ‘תקנות הפטור’ ששימשו להקמת מתקן הכליאה. לאור הודעת המדינה כי תחדל משימוש בתקנות וכי ככל שיוגשו בקשות חדשות לרישוי בנייה, אלה ייעשו במסלול הרגיל של בקשה להיתר, קבע בית המשפט כי העתירה התייתרה. יחד עם זאת, בית המשפט ערך לראשונה דיון מפורט בתקנות (סעיף 266 לחוק התכנון והבנייה). פסק הדין דחה את עמדת המדינה כי הפטור מהיתר כולל באופן מובנה גם פטור מתוכנית. הוא הביע ספק גדול האם ניתן לקבל את עמדת המדינה, שלפיה די בתוכנית רעיונית או בתוכנית מופקדת כדי לקבוע פטור מהיתר מכוח סעיף. בג”צ פסק לטובת ‘במקום’ הוצאות משפט בסך 15,000 שקלים.
השגה לתיקונים ולתקנות הפטור
באוגוסט 2012 הגישה ‘במקום’ למועצה הארצית לתכנון ובנייה השגות נגד תיקוני התמ”א ותקנות הפטור. השינויים כוללים כליאת השוהים באוהלים למשך שלוש שנים ויותר, בתנאי שטח קשים ובאקלים קיצוני, בעוד שבתכנית התמ”א נדרשת הצבת מבנים יבילים או הקמת מבני קבע עבורם. כמו כן, ניתן יהיה לדחות את הקמתו של מרכז הקליטה, שנועד לאפשר בדיקות רפואיות כדי למנוע הפצת מחלות מידבקות, הן בקרב השוהים במתקן והן בקרב אזרחי המדינה, וביצוע תשאול כדי לברר מי מהשוהים הם פליטים ומי הם מהגרי עבודה שניתן להחזירם לארצות מוצאם. בנוסף, בנוגע לטיהור שפכים, מוצע להסתמך על אגן החמצון הקיים בקציעות אשר לפי משרד הבריאות אינו עומד בתקנים ובוודאי שאינו יכול לשאת בעומס השפכים שייצרו 20,000 בני אדם. דהיינו: מדובר במפגע סביבתי חמור שיגרום נזקים הן לכלואים במתקן והן לאזרחי ישראל, תושבי המועצה האזורית רמת הנגב.
במסגרת שינוי תקנות הפטור מהיתר מוצע כי משרד הביטחון יהיה פטור אפילו מהצורך בקבלת אישור של רשות הרישוי רמת נגב ולמעשה בקשות אלו לא ייבחנו על ידי מוסד תכנון כלשהו אלא יאושרו על ידי משרד הביטחון עצמו. מדובר בסטייה חמורה מעקרונות יסוד של חוק התכנון והבנייה. אם יאושרו השינויים המוצעים ייצר מחנה ריכוז ענק בתנאים ירודים.
בהשגה מבקשת ‘במקום’ לדחות הן את התיקונים לתמ”א והן את השינויים בתקנות הפטור, מהנימוקים שהועלו לעיל.
התכתבויות
‘במקום’ פנתה בכתב לרשויות השונות, הן לרשויות התכנון ובהם המועצה הארצית והן לחברי הכנסת, במטרה להציג את השגותינו וכן להעלות בפני הרשות המחוקקת את הבעיות הטמונות בתמ”א ובתיקוניה.
