נייר עמדה, יוני 2009
‘במקום’ יוצאת נגד הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון-מיזם חקלאי-תיירותי בנגב) (חוק חוות בודדים), כיוון שהיא מבוססת על אפליה והפרת זכויות אדם. הצעת החוק הזו מכופפת את עקרונות התכנון למען אינטרסים צרים של “שמירת קרקעות מדינה” והיא מנוגדת למדיניות ולעקרונות התכנון אשר נקבעו בתכניות מתאר ארציות, כמו הצורך בחיזוק יישובים קיימים והבעייתיות שבפיזור נקודות יישובים קטנות (תמ”א 35).
נייר עמדה, מאי 2006
תכנית המתאר ירושלים 2000, בוחנת את העיר מנקודת מבט כוללת וארוכת טווח. לכשתאושר, תהיה זו התכנית הראשונה לעיר על חלקיה המזרחי והמערבי, ומכאן חשיבותה. ביעדיה, כפי שנוסחו על-ידי עורכי התכנית: “שמירה על האיזון הדמוגרפי בעיר”. ‘במקום’ בוחנת את המשמעות התכנונית של יעד זה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתכנון השכונות הערביות בירושלים המזרחית, ואת השלכותיה על חיי האוכלוסייה הערבית.
נייר עמדה, ינואר 2004
בשנים האחרונות הולכים ומשתנים פני השטח בישראל – גדרות וחומות נבנות באזורים שונים כשמטרתן ניתוק והפרדה. תשומת הלב הציבורית, בישראל ומחוצה לה, מתמקדת במערכת גדרות ההפרדה בגדה המערבית. בנייר עמדה זה מבקשות יעל פדן, אדריכלית, ושולי הרטמן, אנתרופולוגית, להפנות את תשומת הלב לגדרות ולחומות המוקמות במהירות גם בתחומי הקו הירוק.
נייר עמדה
קיים מיתאם מושלם, בכל הקשור לזכויות התכנון ביישובים הערביים, בין הגבולות המוניציפליים לבין האפליה התכנונית המהותית ממנה סובלים כל היישובים הערביים. משטר הקרקעות בישראל ככלל, והמדיניות בתחום התוויית הגבולות המוניציפליים של היישובים בפרט, סותרים את אחד העקרונות הבסיסייים של חברה דמוקרטית: השוויון האזרחי.
נייר עמדה
במדינת ישראל קיימת אפליה מתמשכת רבת שנים בכל הנוגע למימוש זכויותיהם של אזרחי מדינת ישראל הערבים, בכל הנוגע לתכנון ופיתוח ביישוביהם, לעומת היישובים במגזר היהודי. נייר העמדה מעלה מספר שאלות מפתח שיש לדון בהן, ברמה העקרונית, ומתוכן מוצע לגבש קווי מדיניות קונקרטיים, שניתן יהיה לפעול לקידומם.
נייר עמדה, ינואר 2001
הקמת יישובים חדשים אמורה לספק מענה לצרכי ביטחון, אך היא מחלישה באופן בלתי נמנע את היישובים הקיימים, ובעיקר את ערי הפיתוח ואת היישובים במגזר הערבי והבדווי.
