במקום

דו”ח, יולי 2017

במסגרת הדו”ח נבחנות שלוש תכניות שהוכנו עבור קהילות פלסטיניות בתחומי ירושלים המזרחית. המחסור בבתים למגורים ועול צווי ההריסה, הביאו רבים מתושבי מזרח העיר, שנואשו מכך שהעירייה תתכנן את השכונות שבהן הם גרים, להתארגן בתוך קהילותיהם וליזום הכנת תכניות מפורטות משלהם כדי להביאן לאישור מוסדות התכנון. אבל אלה מהם שבחרו לפעול בכיוון זה והיו מוכנים גם להתמודד עם האתגרים הפנים-קהילתיים הכרוכים בכך, נתקלו בשורה של מכשולים בירוקרטיים, ובראשם – אתגר ההתמודדות מול מדיניות תכנון ישראלית המוּנעת משיקולים דמוגרפיים. כפי שמדגים הדו”ח, מסלול החתחתים שהתכניות נדרשות לעבור מעיד כי הרשויות הישראליות מעכבות ככל יכולתן, ולבסוף מכשילות, כל תכנית מפורטת בעלת היקף משמעותי לשכונות הפלסטיניות בירושלים, ולמעשה, מונעות באופן זה בנייה חוקית של הפלסטינים.

נייר עמדה, יוני 2017

קהילות בדווים רבות בשטח C נמצאות תחת איום של גירוש והעברה בכפייה ממקום מושבן. המעבר הכפוי עלול להמיט עליהן אסון ולדרדר את מצבן הרעוע ממילא. נייר העמדה בוחן את תוצאות המהלכים שבהם המדינה העבירה בכפייה שני שבטים לכפרים שהוקמו במיוחדם עבורם. כמו כן המסמך דן בהשפעות של המעבר הכפוי על נשים ונערות בדוויות שישראל קרעה ממרחב המחיה הטבעי שלהן, והטילה אותן למציאות מרחבית וחברתית חדשה.

מאת: סזאר יהודקין, מתכנן עמותת במקום, נובמבר 2016

מדיניות התכנון עבור היישובים הערבים השתנתה מספר פעמים לאורך השנים. כיום עומדת על הפרק החלטת ממשלה מס’ 922, תכנית חומש אשר מקצה כ-15 מיליארד שקלים לפיתוח וקידום כלל ההיבטים של החברה הערבית, בין השאר בתחומים של תכנון ובנייה. נראה שאנחנו נמצאים בתחילתה של תקופה חדשה במדיניות התכנון כלפי היישובים הערבים, שמבחנה נמצא ביישומה. כיצד יכולה החברה האזרחית לדרוש שההחלטה תיושם ולדאוג כי יישומה יהיה יעיל וצודק?

מאת: ד”ר אורן שלמה, חבר ועד מנהל, ספטמבר 2016

האפליה העמוקה ממנה סובלת המערכת העירונית בירושלים המזרחית בתחומי התכנון והבנייה מוכרת גם בתחומי פיתוח תשתיות ושירותים עירוניים אחרים. עם זאת, מאז שנות ה-2000 בערך ניכרים תהליכים של מעורבות גוברת של מנגנוני המדינה והעירייה בתחומי אספקת שירותים אחרים בירושלים המזרחית. אך סימנים אלו של מעורבות המדינה בשכונות ובכפרים בירושלים המזרחית פסחו על תחום התכנון והבנייה. בעוד שרבות מהתערבויות אלו נסמכות על גלויי גמישות של הביורוקרטיה הישראלית בייצור פתרונות “מיוחדים” לירושלים המזרחית, תחום התכנון והבנייה מתאפיין בקשיחות ביורוקרטית והתעקשות על פרוצדורות תכנוניות הדנות את התושבים למצוקת בינוי ותכנון עמוקה. לנו בבמקום יש הצעה שעשויה להקל על המצב.

מאת: אבינועם אדרי

יוני 2016

במסגרת ההתמחותי ב’במקום’ ב 2015-2016, נתבקשתי לערוך סקירה אודות תהליכי שיתוף ציבור בקנה מידה עירוני המתרחשים במקומות שונים בעולם וכיצד ניתן ליישם אותם בארץ. או במילים אחרות, נתבקשתי לברר מהו המקף שיכול לחבר בין הציבור העירוני הרחב לבין תהליך התכנון. כבר בשלב מוקדם יחסית למדתי, כי על אף שיש עקרונות כלליים שניתן לגזור מתוך מקרי מבחן שונים בעולם, אין בכוחם של תהליכי שיתוף ציבור כשלעצמם להבטיח דמוקרטיזציה של הליך התכנון.

מאת: אדר’ מיכל בראייר, חברת ועד מנהל

יוני 2016

שיתוף הציבור בתהליכי תכנון עירוני הפך בעשורים האחרונים למס שפתיים הכרחי בכל תהליך תכנון ממוצע. בין אם הדיון סוער או מנומנם לא ברור האם יש מי שבאמת מקשיב ועל מה תצליח להשפיע דעת הקהל שהתכנס. אלא שבקרב רבים נותרת התחושה שמתכון זה של שיתוף הציבור הינו דל מידי. אל מול מצב עניינים עגום זה, מציבה עבודתה של בּׅמקוֹם מודל של שותפות אזרחית שמטרתו לתמוך בניסיונות לאתגר את הסדר הפוליטי, החברתי והמרחבי הקיים על ידי יצירה וטיפוח של מרחבים חדשים של ידע ופעולה. לידע המקצועי של המתכננים אין בלעדיות – לידע המקומי, האישי והתרבותי יש מקום מרכזי בכל אחת מהשותפויות האזרחיות שבּׅמקוֹם לוקחת חלק בבנייתן. 

מאת סזאר יהודקין, יוני 2016

הממשלה הכריזה, בסוף דצמבר 2015, על תכנית חומש לפיתוח כלכלי בחברה הערבית. אולם, כדי להתמודד עם התופעה של בנייה ללא היתר ביישובים ערביים, החליטה הממשלה להעביר את האחריות על פעולות הפיקוח והאכיפה לפי חוק התכנון והבנייה מהוועדות המרחביות (שהן זרוע של המדינה) לידי הרשויות המקומיות הערביות בהן מתגוררים 10,000 תושבים ויותר. על מנת להבין את הבעיה שבהחלטה האחרונה, צריך לדעת שהבנייה ללא היתר ביישובים הערביים היא תולדה ישירה של הזנחה תכנונית ארוכת שנים באותם יישובים, עליה אחראית המדינה עצמה.

נייר עמדה, מאי 2016

עמותת ‘במקום’ מברכת על כך שפרק שלם בדו”ח מבקר המדינה הוקדש לסוגיית ההתחדשות העירונית, נושא הנמצא כיום בלב שיח התכנון. עם זאת, למרבה הצער, דו”ח המבקר כמעט ואינו נוגע בשתיים מהסוגיות המהותיות ביותר הקשורות בתהליכי התחדשות עירונית בישראל: הבעיות החברתיות הקשות הכרוכות בתכניות פינוי-בינוי והקושי המשמעותי במתן מענה לצורך בתשתיות פיזיות ובמבנים ובשטחים לצורכי ציבור במתחמי התחדשות עירונית, לאור הגידול הניכר במספר התושבים המתגוררים בהם.